מאמר זה פורסם ב־6 בפברואר 1944 בעיתון "חרות" וידוע בשם הכרזת הצרד של האצ"ל. המאמר מנתח את המדיניות הבריטית בארץ ישראל בשלהי מלחמת העולם השנייה ומגיע למסקנה כי אין דרך אחרת אלא לצאת למאבק בבריטניה אף שהמלחמה טדם הסתיימה.
האצ"ל נוסד בירושלים בשנת 1931 על רקע המחלוקת ביישוב כיצד יש להגיב להתקפות על היישוב היהודי. חברי האצ"ל התנגדו למדיניות ההבלגה ונקטו פעולות תגמול נגד ערבים במטרה ליצור לחץ על ממשלת בריטניה לשנות את מדיניותה ולפעול ביד תקיפה יותר נגד הערבים.
פרסום הספר הלבן ב־17 במאי 1939, שהטיל הגבלות חמורות על העלייה ועל ההתיישבות הביא להפניית הפעילות נגד בריטניה. לראשונה החלו חברי האצ"ל לצאת לפעולות גם נגד מטרות בריטיות, אדב הקפדה לא לפגוע בנפש אלא רק ברכוש בריטי כגון מתקני חשמל, רדיו, ודואר.
עוד הם פעלו בתחום העפלה והצליחו להביא לארץ כ־20,000 איש באוניות מעפילים.
פעולות אלו נפסקו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. ב־11 בספטמבר פרסם האצ"ל הודעה על הפסקת פעולותיו התוקפניות נגד בריטניה, על מנת שלא להפריע לה להילחם "באויבו הגדול ביותר של העם העברי בעולם - הנאציזם הגרמני". זה היה רקע לפרישת כמה מחברי האצ"ל מן הארגון והקמת הלח"י בראשות אברהם שטרן (יאיר).
מצב זה השתנה עם פרסום הכרוז הזה. מנחם בגין שעמד בראש האצ"ל הכריז כי תמה שביתת הנשק מול הבריטים ומעתה נפתחת מולו מלחמה. בגין מתאר את בגידתה של בריטניה ביישוב שהתייצב לצידה במלחמה ודורש למסור את השלטון על ארץ ישראל לידי ממשלה עברית זמנית.