סיפור יציאת מצרים שימש אתוס מכונן במאבקי ההישרדות של העם היהודי במאות השנים האחרונות, ובמפעל הציוני במיוחד.
נוסח ההגדות ועיצובן מבטאים את רוח המאבק להקמת המדינה ומלמדים על הלכי הרוח בחברה היהודית בארץ ישראל ובתפוצות, ועל עיצוב התרבות הישראלית. תצוגת ההגדות ממחישה את המתח בין קודש לחול ובין מסורת לחידוש.
סיפור יציאת מצרים משמש מקור ההשראה החזק ביותר בתולדות עם ישראל, ובתולדות האנושות בכלל, לתקווה לגאולה וליציאה משעבוד לחירות. ההגדות של פסח זכו לפיכך למהדורות רבות והאמנות היהודית לדורותיה מצאה בהן כר נרחב לביטוי.
התגבשות נוסח ההגדה החלה לפני כאלפיים שנים ונמשכה למעלה מאלף שנים. רוחות ההשכלה אשר זיעזעו את העולם היהודי במאה התשע עשרה רופפו גם את מעמדו הקָנוני של נוסח ההגדה. עם התעוררות חיבת-ציון והרעיון הציוני החל נוסח ההגדה לשמש ככלי לביטוי השאיפות לקיום לאומי עצמאי, ובתוכו הכמיהה ליציאה מן הגלות ומעוּלם של עמים אחרים ולשיבה לארץ ישראל. בד בבד, תנועת הפועלים היהודית אשר החלה אף היא לצמוח בשלהי המאה התשע עשרה, אימצה את חזון החירות משעבוד מצרים כמסר אוניברסלי של מהפכה חברתית ושל שחרור מעמד הפועלים. בתנועת העבודה הציונית, אשר זכתה למעמד בכורה בישוב הארץ-ישראלי ובדור המדינה הראשון, נפגשו שני רעיונות יסוד אלה של סיפור יציאת מצרים, ולסינתזה זו כשלעצמה נמצא ביטוי נרחב בהגדות הארץ-ישראליות.
במחצית הראשונה של המאה העשרים מצא אידיאל היציאה מעבדות לחירות את ביטויו גם במאבק הקיום היהודי הנואש בשואה ובמלחמת העולם השנייה. גם מאבקי היישוב בשלטון הבריטי בארץ ישראל, ומאוחר יותר בצבאות ערב במלחמת העצמאות ואף לאחר מכן, מצאו ביטוי רב משמעות בהגדות בנות הזמן.
נוסחי ההגדה המודרניים נפרסים בקשת רחבה שקצה האחד הוא תוספות לנוסח המסורתי, בעיקר בסופו, ובקצה השני – שימוש בנוסח כמסגרת למסרים רעיוניים ולמטרות הווי כאחד. התוספות להגדה מגוונות, וכוללות קטעי שירה עברית קָנונית ויצירות עצמאיות לרוב. ההגדות גם זכו לאיורים וציורים מידי מיטב אמני ארץ ישראל.
תצוגת ההגדות של פסח מספקת זווית מבט ייחודית למקומו של חזון החירות ביהדות המודרנית ובגלגוליו ההיסטוריים.
