מכתב הבקשה של חנה סנש למנהלת בית הספר החקלאי בנהלל חנה מלמד רבות על דמותה.
בתחילת המכתב חנה מתארת את משפחתה: האם קטלינה (קתרינה), אלמנתו של האב הסופר המנוח בלה סנש. היא מספרת שהייתה תלמידה מצטיינ בכל המוסדות שלמדה בהם ומציינת את השפות שהיא שולטת בהן: גרמנית, צרפתית ואנגלית ומן המכתב עולה שהיא יודעת גם עברית.
חנה מסבירה במכתב שרצונה לעלות לארץ איננו תוצאה של האירועים באירופה "עוד טרם הפך גורל עמנו בארץ מולדתי לרעתנו, חשקה נפשי בחיי ארץ ישראל". היא מבקשת ללמוד מקצוע שיאפשר לה ליטול חלק בבניין הארץ, ולכן היא רוצה להתקבל ללימודים בבית הספר החקלאי. היא מסיימת את המכתב בתקווה שבקשתה תתקבל , דבר שיביא לה "שמחה גדולה ואושר רב". היא חותמת את שמה "אננה סנש".
הבקשה התקבלה, וחנה הגיעה לארץ בספטמבר 1939, בגיל 18. היא למדה שנתיים בבית הספר החקלאי של חנה מייזל בנהלל ואז הצטרפה לקיבוץ שדות ים. בשנת 1943 התנדבה לצבא הבריטי והייתה אחת מן הצנחנים שיצאו לאירופה הכבושה בידי הנאצים.
במארס 1944 צנחו חנה וחבריה ביוגוסלביה, קרוב לגבול הונגריה, וביוני היא חצתה את הגבול. חנה נתפסה מייד ונאסרה. בכלא בבודפשט היא עונתה בעינויים קשים אבל סירבה למסור פרטים על המשימה או על חבריה. ב־7 בנובמבר הוצאה חנה סנש להורג בעוון בגידה בהונגריה, מולדתה.
