בתצלום חמשת חברי ועדת אגרנט. מימין לשמאל: רב־אלוף במיל' חיים לסקוב – הרמטכ"ל החמישי של צה"ל, הד"ר יצחק נבנצאל – מבקר המדינה, יושב ראש הוועדה הד"ר שמעון אגרנט – נשיא בית המשפט העליון, משה לנדוי – שופט בית המשפט העליון ורב־אלוף במיל' יגאל ידין – הרמטכ"ל השני של צה"ל. חברי הוועדה צולמו באולם שבו הם שמעו את העדויות על המהלכים שקדמו למלחמת יום הכיפורים ושלביה הראשונים. צלם התמונה "תפס" בעדשתו צלם אחר שהתכופף כדי לצלם את חברי הוועדה.
ועדת אגרנט הוקמה ב־21 בנובמבר 1973, כחודש לאחר שהפסקת האש במלחמת יום הכיפורים נכנסה לתוקף. מחיר הדמים הכבד ששולם בעשרים ימי קרבות ומספרם הגבוה של הפצועים, השבויים והנעדרים יצרו בציבור בישראל אווירת נכאים ותחושה שאירעה רעידת אדמה לאומית, שאי אפשר לעבור עליה לסדר היום.
בכתב המינוי של הוועדה הוטל עליה לחקור מדוע הפתיעה המלחמה את ההנהגה המדינית, את צה"ל וכמובן את אזרחי המדינה בצוהרי יום הכיפורים. החקירה התמקדה בהיערכות למלחמה ובכשלים בימיה הראשונים. הוועדה קיימה 140 ישיבות וזימנה 58 עדים, ולאחר כארבעה חודשים פרסמה דו"ח ביניים. בדו"ח זה היא קבעה כי ההפתעה והקשיים בימיה הראשונים של המלחמה הם תוצאה של מחדל מודיעיני, ואמ"ן הוא האשם בו. הוועדה הטילה אחריות אישית על בכירי צה"ל ובהם הרמטכ"ל רא"ל דוד אלעזר, ראש אמ"ן האלוף אלי זעירא, ראש חטיבת המחקר אריה שלו ואלוף פיקוד הדרום האלוף שמואל גונן שלא התריעו בזמן על המלחמה הצפויה.
אף שזה היה רק דו"ח ביניים, הוא חולל בציבור סערה, וקמה מחאה על שהוועדה לא מצאה פגם בהתנהלות הדרג המדיני. אף על פי כן, כשבוע לאחר פרסום דו"ח הביניים, התפטרה ראש הממשלה גולדה מאיר.
את הדו"ח השני שלה פרסמה הוועדה ביולי 1974, ואת הדו"ח הסופי בינואר 1975. רוב מוחלט של מסקנות הוועדה ופרוטוקול החקירות שניהלה לא נחשפו לציבור. רק בשנת 2012 נחשפו כמה מדיוני ועדת אגרנט לציבור ובהם גם פרוטוקולים מהישיבה שקיימה גולדה מאיר בערב יום הכיפורים. בישיבה זו היא הביעה חשש שגיוס מילואים יביא לכך שישראל תיחשב תוקפנית.
בעקבות ועדת אגרנט התקבעה בציבור בישראל הדעה כי הכשל המרכזי ערב המלחמה היה התפיסה (הקונספציה) שלפיה מצרים לא תפתח במלחמה נגד ישראל. ואולם, בחלוף השנים התברר שאין זה הגורם היחיד לכשלים. ביקורת אחרת שנמתחה על דו"ח הוועדה הייתה הבחירה שלה לחקור רק את ימיה הראשונים של המלחמה ואת קרבות הבלימה. ההתמקדות בשלב הזה של המלחמה יצרה בציבור תחושה כי מלחמת יום הכיפורים הסתיימה בהפסד ישראלי צורב, חרף הישגיו של צה"ל, שהפך את הקערה על פיה.
בסיום מלחמה נותרו רמת הגולן וחצי האי סיני בידי ישראל, וחיילי צה"ל ישבו מערבית לתעלת סואץ בחזית הדרום, ובמובלעת הסורית מזרחית לגבול בגולן בחזית הצפון. עם זאת, המלחמה הביאה לזעזועים במערכת הפוליטית והחברתית, והייתה אחד הגורמים למהפך הפולטי בשנת 1977.
