מכתב בעיתון הילדים "עולמי הקטן" בגיליון שנדפס בפולין ב־20 בינואר 1939. את המכתב כתבה ילדה בת עשר בשם תאודורה בוכנר.
תאודורה נולדה בעיר הפולנית חלם, שאותה היא מכנה "עיר החכמים", אך בהמשך עברה המשפחה לזוויירצ'ה, עיר במחוז שלזיה בפולין. תאודורה מספרת לקוראים כי היא קיבלה את שמה משום שנולדה ביום השנה למותו של בנימין זאב תאודור הרצל. אביה, שהיה ציוני נלהב, החליט לקרוא לה על שמו. היא מספרת כי אביה הוא פסל ומפתח תמונות ואף פיתח את תמונותיהם של הרצל וביאליק. היא כותבת שהיא לומדת בבית הספר "תרבות" בעיר זוויירצ'ה, ושהיא אוהבת לקרוא את "עולמי הקטן". את דבריה תאודורה מסיימת באמירה שיש לה עוד מה להוסיף, והיא תעשה זאת במכתב הבא שהיא תשלח למערכת העיתון. בסוף המכתב היא חותמת בדרישת שלום לילדים היהודים בארץ ישראל, לילדי הפליטים מגרמניה ולעורכים.
אף ששפת האם של תאודורה היא פולנית, המכתב נכתב בעברית, תוצאה של לימודיה בבית הספר "תרבות". "תרבות" הייתה רשת של בתי ספר ציוניים וחילוניים, שבה למדו התלמידים "עברית בעברית". כ־70 בתי ספר של הרשת פעלו במזרח אירופה בשנים שבין שתי מלחמות העולם, ובהם למדו כ־45,000 ילדים יהודים. העיתון הילדים "עולמי הקטן", שמכתבה של תאודורה פורסם בו, יצא לאור בידי רשת "תרבות" משנת 1936 ועד יוני 1939. כל עיתוני הילדים של רשת ''תרבות'' פסקו להופיע עם פרוץ המלחמה.
מכתבה של תאודורה הוא מכתב של ילדה בת עשר המשתפת את הקוראים בחייה, ועל פניו הוא אינו שונה ממכתבים רבים שילדים בזמן אחר ובמקום אחר נהגו לכתוב. עם זאת, למכתב הזה יש הקשרים היסטורים ייחודיים. האחד הוא החיים של משפחה יהודית ציונית בפולין ערב השואה, והאחר הוא גורלה של תאודורה, אחת ממיליון וחצי ילדים שנספו בשואה.
רמז לעתיד מופיע במכתב עצמו באזכור של ילדי הפליטים מגרמניה. לאחר עליית הנאצים לשלטון, וככל שהתבסס שלטונם בשנות ה־30, רבים מן היהודים שנמלטו מגרמניה ואוסטריה היו לפליטים. מקצתם הגיעו לפולין, אך עד מהרה גם אותה כבשו הגרמנים. בגיליונות אחרים של העיתון יש עדויות על המתרחש בגרמניה ובהן כתבה על ליל הבדולח בנובמבר 1938.
תאודורה הייתה בתם היחידה של איגנצי (יצחק) וברוניה בוכנר. איגנצי היה מעצב טקסטיל בבית חרושת בזוויירצ'ה וכאמור במכתב גם פסל. אחת מיצירותיו היתה מדליון עשוי שנהב שנתן לאם חברו זיגמונט מרצ'בסקי. מרצ'בסקי הוא שתרם את המדליון למוזאון לתולדות יהודי פולין וסיפר את סיפורה של המשפחה. לדבריו, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, החליטו משפחות בוכנר ומרצ'בסקי שתאודורה תישאר אצל סבו וסבתו של מרצ'בסקי בכפר, אך איגנצי החליט להחזיר את תאודורה לחיק המשפחה. זיגמונט כתב: "ראינו מה יבוא, המשכנו לקבל חדשות איומות... בגלל זה נבהלנו כאשר יום אחד הופיע בוכנר בכפר... אבי ניסה לשכנע אותו לעזוב את בתו במחבוא, אבל מר בוכנר היה נחוש. הוא טען שהוא דיבר עם הגרמנים, והם הבטיחו לו שהם בטוחים".
העיר זוויירצ'ה נכבשה בידי הגרמנים ב־4 בספטמבר 1939, כמה ימים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. על היהודים הוטלו עונשים ועבודות כפייה, והם סבלו התעללויות שונות מידי הגרמנים. בשנת 1941 הוקם בעיר גטו, ובו רוכזו כל היהודים וגם משפחתה של תאודורה.
על אביה של תאודורה איגנצי בוכנר אנו למדים מאתר קהילת זוויירצ'ה, שם מסופר כי בסוף שנת 1941 נכלאו יהודי זוויירצ'ה בגטו סגור, מוקף גדר תיל. האב איגנצי עמד בראש היודנרט. באוגוסט 1942 הורה משה מרין, ראש היודנרט המרכזי בשלזיה העלית המזרחית, להכין רשימה עם שמות היהודים החולים בגטו. איגנצי בוכנר סירב, ומרין, שהודיע על כך לגרמנים, הוסיף גם פרטים על עברו הציוני של בוכנר. זה היה סופה של משפחת בוכנר, שנשלחה מן הגטו כנראה לאושוויץ. אחרוני היהודים מהגטו נשלחו ממנו בסתיו 1943.
