גלויה צבעונית עם אתרים ברובע היהודי בפראג בתחילת המאה ה־20.
בצד ימין של הגלויה איור של בית הקברות היהודי בפראג מוקף שיחים בצבע ירוק וורוד. משמאל לאיור זה יש מסגרות עם איורים של מוסדות יהודיים כמו בית הדואר, בית הכנסת הישן ובית העירייה היהודי. המבנים הם בסגנון אירופי והרחובות מרוצפים. בין המסגרות עם איורי המבנים יש מגן דוד. מתחת לאיור של כל מבנה מופיע שם המבנה בשפה הצ'כית כתוב בדיו כחול. בחלק התחתון של הגלויה יש מקום ריק לכתיבת שם השולח ושם יש טקסט בכתב יד בדיו שחורה.
יהודים התיישבו לראשונה בפראג כבר במאה העשירית. במאה ה־12 הם אולצו להתגורר בתחומי הגטו היהודי, הממוקם על הגדה הימנית של נהר ולטאבה סמוך לכיכר העיר העתיקה. גידול האוכלוסייה היהודית במאה ה־16 הביא לצפיפות רבה בגטו, והיא הלכה וגדלה עם בואם של מהגרים יהודים לפראג במאה ה־18. בשנת 1852 התיר הקיסר פרנץ יוזף השני ליהודים לעזוב את הגטו, ובתחילת המאה ה־20 עבר האזור "סניטיזציה" ושיפוץ של המבנים. המבנים של הגטו הישן נהרסו ובהם גם כמה בתי כנסת. רק כמה מבנים נותרו על תילם, והם עומדים עד ימינו: בית הכנסת החדש־ישן (אלטנוישול) , בית הכנסת הספרדי, בית הכנסת קלאוס, בית הכנסת פנקס, בית הכנסת מייזל ובית הכנסת הגבוהה, בית הקהילה היהודית ובית העלמין היהודי העתיק.
במרכז הגלויה אחד מבתי הכנסת שנותרו לאחר ההריסה של הגטו- האלטנוישול. בית הכנסת נבנה בשנת 1270, והוא בית הכנסת הפעיל העתיק ביותר באירופה. בית הכנסת מפורסם בזכות האדריכלות הגותית שלו והסיפורים והאגדות עליו, כמו סיפור הגולם שיצר המהר"ל מפראג. סמוך לבית הכנסת נמצא בית העירייה היהודי, ובראשו מגדל שעון עם אותיות עבריות. בגלויה רואים גם את הקצבייה היהודית וסניף הדואר, שנהרסו בתחילת המאה ה־20.
בית הקברות היהודי הישן שבגלויה נפתח בשנת 1439 עם קבורתו של הרב, המקובל והמשורר אביגדור קארה. במשך 400 השנים הבאות נקברו בבית הקברות הזה 200 אלף יהודים. בשל חוסר מקום, גופות נקברו בשכבות. הקבורה האחרונה בבית הקברות הייתה בשנת 1787. אנשים מפורסמים רבים נקברו כאן, ובהם המהר"ל מפראג.
הזיהוי של מגן דוד עם יהודים החל בימי הביניים. בשנת 1354 העניק הקיסר קארל הרביעי ליהודי פראג זכות להרים דגל, והם בחרו לצורך זה בסמל של מגן דוד. סמל זה מופיע על כריכת סידור שנדפס בפראג בשנת 1512, על קברו של הרב דוד גנז ובבית הכנסת מייזל.
כ־50 אלף יהודים שחיו בעיר לפני מלחמת העולם השנייה נספו בשואה, והנותרים היגרו ממנה לאחר המלחמה.
