ברכה לשנה החדשה בנושא ההגירה היהודית לאמריקה.
בגלויה שתי קבוצות אנשים עומדים משני צדדיו של האוקיינוס. בצד ימין קבוצה של יהודים לבושים לבוש יהודי מסורתי ומחזיקים בידיהם את צרורותיהם. מעל ראשם הסמל של רוסיה הצארית: נשר בעל שני ראשים, עם מגן על החזה שמתאר את האביר ג'ורג' הקדוש שניצח את הדרקון. קבוצה זו מייצגת את היהודים שהיגרו ממזרח אירופה בשלהי המאה ה־19 וראשית המאה ה־20. בצד שמאל קבוצה של אנשים לבושים לבוש מודרני ופורסים את זרועותיהם כדי לקבל את אחיהם המגיעים מעבר לים. הם מייצגים את היהודים שכבר נקלטו בארצות הברית והתבססו בה. ברקע רואים את קווי המתאר של פסל החירות ובמים ספינות קיטור שחוצות את האוקיינוס. מעל ליהודים האמריקאים מופיע נשר, המסמל את ארצות הברית. הנשר הזה, עם דגל ארצות הברית על חזהו, מחזיק סרט עם הפסוק מספר תהילים "ובצל כנפיך תסתרנו". הפסוק מבטא את התפיסה שארצות הברית היא מקלט בטוח ליהודי אירופה הסובלים מפוגרומים ורדיפות.
כרטיס זה מלמד על ההגירה של יהודים לאמריקה, שהחלה כבר במאה ה־17 והגיעה לשיאה בשלהי המאה ה־19, לאחר "הסופות בנגב". בהיעדר הגבלות חוקיות, השתלבו היהודים בחיי הכלכלה והחברה. הם יכלו לקיים את מצוות הדת, לנוע בחופשיות ממקום למקום, לקנות קרקעות ולהתיישב בהן. לעתים קרובות היו היהודים בין המייסדים של הערים החדשות, דבר שחיזק את תחושת השייכות שלהם למקום ואת זהותם האמריקנית. עם זאת, לעיתים קרובות טשטשה זהות זו את הזהות היהודית המסורתית.
המנהג לשלוח כרטיסי ברכה החל במאה ה־14 בגרמניה והתפשט לריכוזים גדולים אחרים של יהודים במזרח אירופה, ובייחוד בפולין. מאז התפתחות שירותי הדואר בסוף המאה ה־18 החלו להדפיס כרטיסי ברכה מסחריים של "שנה טובה". מסוף המאה ה־19 ועד סוף מלחמת העולם הראשונה היה משלוח הגלויות נפוץ ביותר, ורוב הדואר ששלחו יהודים באירופה ובאמריקה היה כרטיסי שנה טובה. בצד אחד הם איחלו ברכה ובצד האחורי כתבו דברים אישיים לנמענים.
