תצלום של המשתתפים באספת היסוד של הסתדרות המורים. האספה התקיימה בזיכרון יעקב בימים 24-22 באוגוסט 1903, ימי הקונגרס הציוני השישי בבזל שבשוויץ. אספה זו התכנסה במסגרת "הכנסייה הארצישראלית", התכנסות שיזם מנחם אוסישקין כדי לארגן ולאחד את היישוב היהודי. המטרה לא הושגה, והארגון היחיד שקם בעקבות ההתכנסות היה אגודת המורים העבריים בארץ ישראל, שהיה בשנת 1928 להסתדרות המורים.
בשורה הראשונה מימין לשמאל יושבים דוד ילין, מנחם אוסישקין וד"ר נפתלי וייץ. מאחורי היושבים עומדים המשתתפים האחרים, שייצגו ערים ומושבות ממטולה בצפון ועד באר טוביה בדרום, ובהם המורה הנודע שמחה חיים וילקומיץ מראש פינה, יהושע שטמפפר ממייסדי פתח תקווה, אהרון אייזנברג ומשה סמילנסקי מרחובות, אליעזר בן יהודה ויחיאל מיכל פינס מירושלים, שמעון רוקח ויחזקאל דנין מיפו וכן גואל אמות עמק יזרעאל יהושע חנקין ורופא המושבות הד"ר הלל יפה. מזכיר האספה היה אגרונום צעיר מזיכרון יעקב אהרן אהרונסון.
המצולמים עומדים בחצר של בית הפקידות בזיכרון יעקב, המוקף בגדר עץ בהירה. כולם לבושים במיטב מחלצותיהם, ומקצתם עונדים פרחים בדש המקטורן. כמעט כל הגברים מזוקנים או משופמים כצו האופנה באותה התקופה. בקהל יש גם נשים וכן כמה חובשי כיפה.
באספת היסוד נקבעו שלוש מטרות לאגודת המורים, והן ייצגו יעדים לאומיים ומקצועיים: להיטיב את מצב החינוך בארץ ישראל, להעניק צביון לאומי עברי לכל בתי הספר בארץ ישראל, להחיות את השפה העברית והרוח הישראלית בבתי הספר ולהיטיב את מצב המורים.
מנחם אוסישקין (1941-1863) היה מראשי חובבי ציון והשתתף בכל הקונגרסים הציוניים. בשנת 1919 עלה אוסישקין לירושלים, וכעבור כארבע שנים נבחר לראש הקרן הקיימת לישראל, תפקיד שמילא עד מותו.
