ברכת שנה טובה ואיור של פרדסי המושבה ראשון לציון בגלויה משנת 1910. איור מאת יעקב קלר.
בגלויה נראים חמישה ילדים, ארבעה בנים ובת, עומדים מתחת לעץ חרוב ואוספים חרובים. הילד המבוגר בחבורה מחזיק בידו מקל המשמש אותו להכאה על ענפי העץ, וילד אחר בחליפת מלחים כחולה מחזיק את כובעו מתחת לעץ כדי שהחרובים יפלו לתוכו. החרובים הבשלים נופלים על הרצפה, ואחד הילדים מתכופף ואוסף אותם. הילדה לבושה בשמלה אדומה ועליה סינר לבן, שאותו היא פורשת כדי לאסוף את החרובים. הילד החמישי יושב ליד ארגז הפוך המשמש אותו כשולחן. על הארגז מונחים פירות: רימונים, חרובים, ופירות אחרים. ברקע עוד עצים ודשא המכסה את הקרקע. הילדים לובשים בגדים ארוכים בסגנון אירופאי והבנים חובשים לראשם כובעים. בחלק העליון של הגלויה הברכה בעברית "לשנה טובה תכתבו, ובאנגלית A Happy New Year". בתחתית הגלויה כתוב "חמשה עשר בשבט בקאלאניע [מושבה] ראשון לציון". בצד ימין חתימת המאייר של הגלויה Jacob Keller. העץ בגלויה הוא החרוב המצוי, שנמנה עם העצים השולטים בנופי ארץ ישראל. זהו עץ בגודל בינוני, ופירותיו ידועים בסגולותיהם הרפואיות.
ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, התאריך שממנו מתחילה שנת המעשר לפירות ועצים. בזמן שבית המקדש היה קיים נהגו להפריש מעשר (החלק העשירי) מן היבולים ולתת אותו מתנה ללוויים שמשרתים בבית המקדש. לאחר החורבן התבטלה המשמעות המעשית הזו, אבל במשך הדורות קיבל יום זה משמעויות חדשות. בימי הגאונים הוחל לציין יום זה כיום הדין לאילנות, ועם ראשית ההתיישבות הציונית נוסף לט"ו בשבט מנהג הנטיעות.
הכיתוב בתחתית הגלויה מזכיר את המושבה ראשון לציון אשר נוסדה בשנת 1882 ביוזמת ועד חלוצי יסוד המעלה. בני המושבה עסקו בחקלאות, והיא המושבה שהחל בה גידול גפנים ליין והוקם היקב הראשון בארץ ישראל.
