קריקטורה מאת פרץ ויינריך בעיתון "מעריב" ב־24 בספטמבר 1978 שנושאה הוא הסכם השלום המתהווה בין ישראל למצרים. הקריקטורה פורסמה כשבוע לאחר מעמד החתימה על הסכמי קמפ דייוויד בבית הלבן ב־17 בספטמבר 1978.
באיור נראים מנחם בגין ואנואר סאדאת, מנהיגי שתי המדינות, בבגדי ספורט, ופניהם זה מול זה. על מכנסיו של בגין מצויר מגן דוד. על ראשי השניים נופל כדור שהוטבע בסל על ידי הרב משה לוינגר, אחד ממנהיגי תנעת גוש אמונים שהתנגדה להסכם השלום. ההתנגדות באה לידי ביטוי גם בנעל הדורכת על ראשו של בגין.
משחקים בין קבוצות ארצישראליות ומצריות החלו עוד לפני קום המדינה, ונבחרות ערביות שיתפו שחקנים יהודים מצטיינים בנבחרותיהן הלאומיות. לאחר מלחמת העצמאות, נותק הקשר בין ישראל ובין מדינות ערב ובהן מצרים, וגם בתחום הספורט לא נערכו מפגשים כלל.
החתימה על הסכם השלום ב־26 במרץ 1979 עוררה תקווה לחידוש יחסי הספורט בין ישראל למצרים. משחקי כדורגל לא רשמיים בין חיילים מצרים לחיילי צה"ל נערכו כבר בסיום מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, אך המפגש הרשמי הראשון היה משחק כדורמים בטורניר הקדם אולימפי ב־4 במאי 1980. במפגשים בין קבוצות וספורטאים ישראלים לספורטאים מצרים שררה אווירה של כבוד ופרגון הדדי, אך לעיתים הייתה הזירה הספורטיבית כר למאבק הלאומי, ושני הצדדים הפגינו את סלידתם זה מזה.
להסכם השלום היו מתנגדים בעיקר משום שהוא כלל נסיגה מחצי האי סיני והרס היישובים היהודיים שבו. בתנועת ההתנגדות לנסיגה היו חברים מתנועות וארגוני ימין שונים ובראשם תנועת גוש אמונים. התנועה דגלה בהתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל ובכללם חצי האי סיני.
