גלויה עם תצלום של אחוזת קברו של הרצל בהוצאת פלטפוט. אין תאריך, כנראה לאחר סיום בניית המצבה בתחילת שנות השישים של המאה העשרים. בגלויה נראית מצבת שיש השחור ועליה כתבו באותיות זהב "הרצל". את המצבה מקיף עיגול דשא וסביבו רחבה גדולה. הקבר הוקם בראש הגבעה וסביבו ניטעו ברושים.
בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה נפטר בשנת 1904 בווינה שבאוסטריה. בצוואתו הורה לקבור אותו באחוזת הקבר המשפחתית עד שהיהודים יביאו אותו לקבורה בארץ ישראל. ב־17 באוגוסט 1949 הובא בנימין זאב הרצל לקבורה בירושלים בטקס ממלכתי ובאביב 1960 הוצבה על קברו מצבת בזלת שתכנן האדריכל יוסף קלארווין.
עם הקמת מדינת ישראל הוקמה ועדה בראשות נשיא המדינה חיים ויצמן והיא גיבשה הצעת חוק בנושא העלאת עצמותיו של הרצל (ובני משפחתו). החוק שהתקבל בכנסת קבע כי צוואת הרצל תתקיים בירושלים ב־17 באוגוסט 1949. יום קודם הגיע לארץ מטוס ועליו ארבעת ארונות המשפחה מלווים בארבעה מטוסי קרב שחגו מעל שמי העיר חיפה. העיר קיבלה את פניהם בירי כבוד של תותחי אוניות חיל הים שבנמל ובצפירות של צופרי האזעקה וצופרי האוניות ובהפרחת עשר יונים. לאחר מכן המטוס נחת בשדה התעופה לוד והתקבל בטקס צבאי ומשם הוסע בשיירה מכובדת לתל אביב. בשיביה חגיגית של הכנסת שהתכנסה לכבוד האירוע אמר ראש הממשלה דוד בן גוריון כי "לא תהלוכת אבל תהיה דרך ארונו של הרצל להרי ירושלים, אלא מסע ניצחון".
הקבר בהר הרצל נחפר בעוד מועד, ומעליו הוקמה סככה מלבנית חגיגית ומקושטת. ספסלים הוצבו עבור משתתפי ההלוויה ונציגי יישובים מכל רחבי הארץ הביאו עימם שקיקי בד מלאים בעפר מאדמת יישוביהם כדי להניחם על הקבר. 44 תרני דגלים הוצבו מסביב לציון שנות חייו של הרצל. הטקס הסתיים בשירת ההמנון הלאומי "התקווה".
על הקבר הונחה פרוכת רקומה זהב שהוכנה כבר בשנות השלושים. על הפרוכת היה ציור של אריה בתוך מגן דוד ולצידו שבעה כוכבי זהב זכר לשבעת כוכבי הזהב שהציע הרצל לדגל המדינה היהודית. מעליהן נרקמו מילים מתוך חזון העצמות היבשות שבספר יחזקאל ופסוק מספר תהילים ובחלק התחתון המילים האחרונות מספרו של הרצל "מדינת היהודים". בתחתית הפרוכת חתמו נשות ויצ"ו במילים "נשי אוסטריה העבריות לכבוד המנהיג תאודור בנימין זאב הרצל לזכר העלאת עצמותיו לארצנו שנת תרצ"ו". בתום הטקס הוסרה הפרוכת מן הארון, אך לא ברור מה עלה בגורלה.
