כרזה שפרסמה תנועת החרות בעקבות ההחלטה על פירוק ארגון האצ"ל בירושלים ב־21 בספטמבר 1948. תנועת החרות מברכת את לוחמי האצ"ל ומוחה על הצהרת הממשלה כי עבֵרות הלוחמים ייסלחו להם.
לפי הכרזה, הארגון פורק בעקבות אולטימטום שהציבה לו הממשלה. כותבי הכרזה מסבירים כי למעשה לא הייתה לאצ"ל ברירה אלא לקבל את האולטימטום. הם מדגישים שהסירוב לקבלו היה מוביל למלחמת אזרחים, והאצ"ל כבר הוכיח בעבר שהוא מבקש להימנע מכך בכל מחיר. הם מוחים על הצהרת הממשלה הזמנית כי תעניק ללוחמי הארגון בירושלים מחילה "על עבירותיהם על חוקת ישראל". הם רואים במחילה זו עלבון לגבורתם של לוחמי האצ"ל ומונים את פעולות האצ"ל במאבק נגד השלטון הבריטי ונגד הערבים ואת פעולות הארגון במלחמה על ירושלים. לפי הכרזה, פעולות אלו, אינן עבירות שיש למחול עליהן.
לעומת זאת, לחברי הממשלה המכונים בכרזה יושבי "הקריה" יש עבירות רבות, שאי אפשר למנותן מרוב מספר. תוכן העבירות מופיע רק ברמז, ונראה שהכוונה להסגרת חברי האצ"ל לידי הבולשת הבריטית. לפיכך מי שעליו לבקש סליחה הם חברי הממשלה הזמנית ולא לוחמי האצ"ל בירושלים. הכרזה מסתיימת בברכה ללוחמים "גיבורי ירושלים, משחרריה, מגיניה, מציליה", בקריאה ללוחמים לזקוף קומה בגאווה לאור עברם המפואר ובהצהרה כי יילחמו למען הבירה עד אשר תיכבש כולה.
ב־31 במאי 1948, כשבועיים לאחר ההכרזה על הקמת המדינה, הוקם צבא ההגנה לישראל. בפקודת הקמתו נקבע כי לא יתקיים במדינה כוח צבאי אחר. בהתאם לפקודה פורקו ארגוני הלח"י והאצ"ל, ולוחמיהם השתלבו בצבא החדש לצד חברי ההגנה. רק יחידות של הארגונים האלה בירושלים, שהייתה מחוץ לגבולות החלוקה, נותרו עצמאיות, משום שהעיר עדיין לא הייתה בריבונות מדינת ישראל. ב־17 בספטמבר נרצח המתווך מטעם האו"ם הרוזן פולקה ברנדוט. המתנקשים היו חברי "חזית המולדת", פלג קיצוני של ארגון הלח"י, ובעקבות הרצח החליטה הממשלה לפרק את כל הארגונים העצמאיים שפעלו בירושלים. ב־21 לספטמבר העבירה הממשלה אולטימטום לארגון האצ"ל בירושלים, ולפיו על מפקדת הארגון להעביר את נשקו למחסני צה"ל ועל חברי הארגון להתגייס לצה"ל.
