המודעה פורסמה בשנת 1950, והיא עוסקת במחלוקת שעורר פירוק הפלמ"ח.
לפי המודעה אין לחברי מפא"י המכונים במודעה פועל וחלוץ זכות לפאר את תרומת הפלמ"ח להקמת המדינה, משום שהם פעלו במרץ לפירוקו אף בעיצומה של מלחמת השחרור. המודעה משקפת את המתח האידאולוגי בין מפא"י למפ"ם על רקע ההזדהות של מפ"ם עם ברית המועצות. עוד היא מלמדת על הקושי לגבש את הצבא לכוח לוחם אחד ולנטרל מוקדי כוח חלופיים.
הפלמ"ח פלוגות המחץ היה מזוהה עם הקיבוץ המאוחד, ורוב מפקדיו היו מזוהים עם מפ"ם. זו הסיבה שראש הממשלה דוד בן גוריון הורה בשנת 1948 על פירוק הפלמ"ח. בן־גוריון ראה במלחמה שניהלה מפ"ם לקיום הפלמ"ח "סכנה לשלמות המדינה, הסכנה הכי גדולה שהתעוררה מאז הוקמה המדינה". הוא שלל את כל ניסיון לקיים יחידה שיש לה זיהוי פוליטי מוגדר.
גם חוקרים סבורים כי פירוק מטה הפלמ"ח היה צעד חשוב לחיזוק הממלכתיות והשליטה של הממשלה על הצבא. עם זאת, לא נעדרו מן ההחלטה שיקולים פוליטיים ורצון להחליש את כוחה של האופוזיציה למפא"י. זאת ועוד, בעקבות ההחלטה פרשו בכירי המפקדים של הפלמ"ח מן השירות הצבאי, והייתה לכך השפעה על כושרו של הצבא.
בתיקי ארכיון המדינה שמור פרוטוקול המשפט שערך הרמטכ"ל יעקב דורי לסגן אלוף יצחק רבין בעקבות השתתפותו בכנס של יוצאי הפלמ"ח. ראש הממשלה דאז דוד בן־גוריון והרמטכ"ל דאז יעקב דורי אסרו על חיילי צה"ל להשתתף בכנס, אולם כמה קצינים ובהם רבין הפרו את הפקודה. המסמך מלמד על החשדנות כלפי מפקדי הפלמ"ח גם לאחר פירוקו.
