הכרזה פורסמה באוגוסט 1948 בעיצומה של מלחמת העצמאות. המאייר הוא משה רביב וורוביצ'יק וההוצאה לאור היא של מחלקת התרבות של צבא ההגנה לישראל.
בכרזה נראה חייל אוחז בידו רובה ומסתער קדימה. ברקע נראים טנקים ומטוסים. בצד ימין ציטוט מדברי הד"ר משה ביילינסון "אחרינוּ: עבדוּת וניווּן. לפנינוּ: קוֹממיוּת ועצמאוּת". לצד הכרזה תצלום של יהודים צועדים עם צרורותיהם ועל בגדיהם טלאי צהוב, אולי בדרכם אל הגטו. המסר של הכרזה הוא מסר ציוני, ולפיו הפתרון למצוקת היהודים היא הקמת מדינה עצמאית.
דברי משה ביילינסון נכתבו במאמר שפורסם בג' תמוז תרצ"ו , 23 ביוני 1936 במאמר בשם טעם המערכה. ביילינסון, מראשי מפא"י, היה בזמן ההוא חבר במערכת העיתון "דבר", והמאמר שכתב נחשב מאמר מכונן. במאמר זה ענה ביילינסון לשאלה "עד מתי? כך שואלים. עד מתי? עד שכוחוֹ של ישראל בארצו ידוּן למפרע לתבוסה כל התקפת האוֹיב, באשר הוא שם; עד שהנלהב ביותר והנועז ביותר בכל מחנות האויבים באשר הם שם, ידע: אין אמצעי לשבור את כוח ישׂראל בארצו, כי הכרח-החיים אתו ואמת-החיים אתו, ואין דרך בלתי אם להשלים אתו. זהו טעם המערכה".
מעניין שהדברים שכתב ביילינסון על רקע מאורעות הדמים בשנות ה־30 שימשו השראה ללוחמים במערכה בתש"ח. הם מבטאים תפיסה שראתה בחיים יהודיים בגלות חיים של ניוון. ייתכן שהם גם רומזים לחייהם של הניצולים היהודים במחנות העקורים שקמו אחרי השואה. במחנות אלו, שבהם חיו מאות אלפי יהודים עד הקמת המדינה, שררו תנאים קשים, אך נרקמו בהם גם חיי תרבות ורוח, בדרך כלל ביוזמת הניצולים עצמם. עם זאת, לא נעדרו גם תופעות שליליות וניוון לסוגיו.
