הכתבה דף גמרא לכל דכפין פורסמה בעיתון "מעריב" ב־27 ביולי 1958. נושא הכתבה הוא הכינוס הארצי הראשון לתורה שבעל פה בשנת העשור למדינת ישראל.
כותרת הכתבה מלמדת על אופיו של הכינוס ועל מטרתו. כל דכפין - כל מי שרוצה (מילולית: כל מי שרעב) יכול לבוא וללמוד. לא רק תלמידי חכמים. התנאי היחיד להשתתפות בכינוס הוא כיסוי הראש. השיעורים עצמם משותפים לנשים וגברים שילמדו יחד. ובין המרצים אין ראשי ישיבות, משום שהם מלמדים בשפה שאינה ברורה לכל הציבור.
הכינוס היה אחד מסדרת כינוסים שציינו את חגיגות העשור למדינת ישראל. יוזם הכינוס היה מנהל מוסד הרב קוק ח"כ יצחק רפאל, ונושא הכינוס היה סדר זרעים אחד מששת סדרי המשנה. הכתבה מדגישה את החידוש שיש בכינוס זה: לאת לימוד תורה לאור הנר מחליף לימוד תורה לאור הזרקורים, ואת הלימוד המסורתי לפני העמוד מחליפים במה, נשיאות ויושב ראש, שמקציבים לכל מרצה עשר דקות.
לפי הכתבה, אלף איש כבר הודיעו על השתתפותם בכינוס, וכ־30 אלף איש רכשו את התלמוד, מספר זהה למספר של עשרים מהדורות התלמוד שנרכשו בכל הדורות! את הכינוס תחתום מסיבה גדולה בהיכל שלמה בהשתתפות דוד בן־גוריון. המכונה בטעות בכתבה שר הדתות.
הכינוס היה ניסיון לחדש את המנהג העתיק של ירחי כלה, שבו נהגו להתכנס בישיבות בבל פעמיים בשנה, בחודשי אדר ואלול, כדי לעסוק בלימוד מסכתות אשר נקבעו מראש. מאז היוזמה על הכינוס הארצי בשנת תשי"ח מתקיים בכל שנה כינוס ארצי לתורה שבע”פ במוסד הרב קוק, וגם במקומות אחרים בארץ ובעולם יש ניסיונות שונים לקיים מנהג זה.