כרזה זו פונה אל תושבי מדינת ישראל להצטרף למאבק שניהלו יישובי הגולן נגד הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה אחרי מלחמת יום הכיפורים. הכרזה פורסמה ב-12 במאי 1974 בעת שהתנהל משא ומתן על ההסכם.

הכרזה פונה אל התושבים בכינוי "אחים יקרים" ומונה בפניהם את הסכנות בהסכם המתגבש. לפי הכרזה ההסכם יביא לחזרתם של עשרות אלפי פלסטינאים לישראל, ולאובדן שטחים ומקורות מים. "הנסיגה בחרמון עוקרת את העיניים של מדינת ישראל". הציבור נקרא לעזוב את עבודתו והביע הזדהות עם השובתים ליד משרד ראש הממשלה "יצאנו מבתינו ממשקנו ומשדותינו, ובאנו עם נשינו וילדינו להציל את הגולן. עזבו גם אתם את עבודתכם, ובואו להציל את ירושלים וישראל'.

נוסח הכרזה מנסה לקשר בין עתיד הגולן לעתיד ירושלים ומצייר את המתיישבים בגולן כמלח הארץ, אנשי עמל וציונות. כדי לחזק את התנגדותם דבריו של יגאל אלון שהנסיגה להיא ''שינוי התוואי'' ו'אינטרס לגיטימי של הסורים'' מובאים כדוגמה לחולשת הממשל, וראיה לכך "שאינה מסוגלת להגן עוד לא על ארץ ישראל ולא על עם ישראל". 

המאבק נגד הנסיגה בגולן כלל הפגנות, שביתת רעב של אנשי רוח ליד לשכת ראש הממשלה וכן את הקמת היישוב קשת, תחילה בתוך קוניטרה, ולאחר מכן בנקודת הקבע ליד חושניה, במרכז הגולן.

ב-31 במאי 1974 נחתם הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה. ההסכם השאיר את רוב שטח הגולן בידי ישראל, אך היא נסוגה ישראל מן העיר קוניטרה, ומוצבי החרמון הסורי עברו לשליטת האו"ם. רצועה משטח סוריה הצמודה לקו הפסקת האש נקבעה כאזור חיץ בין הכוחות הישראלים לסוריים, והיא נמצאת בשליטה צבאית של כוח בינלאומי בחסות האו"ם המכונה אונדו"פ.