הכרזה מבטאת מחאה נגד העוני, יוקר המחיה, הריסת בתים של משפחות עניות, הענקת מיליונים לספסרים והכבדת נטל המיסים על האזרחים בגלל גנבות בבנק ארץ ישראל בריטניה. (הכוונה לפרשת התמוטטות של בנק ארץ ישראל בריטניה בשנת 1974).
תנועת הפנתרים השחורים קוראת לחיילים משוחררים, עקרות בית, אזרחי השכונות ולאזרחים שאכפת להם לבוא להפגנה במרכז ירושלים. בשפה בוטה הם כותבים - אם לא נפגין היום, מחר יקרעו אותנו עוד יותר. כלומר, גם אם לא נוכל לשנות את כל עוולות העבר, אולי נוכל להשפיע על תיקון עוולות המחר. הם יוצאים נגד ראש הממשלה יצחק רבין ופוליטיקאים אחרים אשר מדברים על מלחמה בעוני אך בה בעת אוסרים את אחד מראשי הפנתרים השחורים צ'רלי ביטון.
תנועת הפנתרים השחורים קמה בשנת 1971 על ידי בני הדור השני לעולים מארצות האסלאם. אחת ההפגנות שארגנה התנועה התקיימה ב־18 במאי 1971 במרכז ירושלים והשתתפו בה אלפים. היא נמשכה שבע שעות, ונפצעו בה מפגינים ושוטרים. לאחר מחאה אלימה זו נעתרה הממשלה לדון ברצינות בטענותיהם של הפנתרים השחורים, ואף הוקמה ועדה ציבורית למציאת פתרון למצוקתם. הוועדה הגיע למסקנה כי אכן שכבות חברתיות רבות הופלו לרעה. בעקבות המסקנה הזו הוגדלו באופן משמעותי תקציבי המשרדים שעסקו בעניינים חברתיים.
ההד שהצליחו הפנתרים השחורים לעורר למצוקתם עודד אותם להתארגנות פוליטית. בספטמבר 1973 התמודדו מנהיגי התנועה בבחירות להסתדרות והשתלבו בה. ואולם, בבחירות לכנסת השמינית בדצמבר 1973 הם לא הצליחו לעבור את אחוז החסימה. בחירות אלה נערכו בצל מלחמת יום הכיפורים, ושאלות חברתיות וכלכליות נדחקו הצידה.
