קריאה לציבור לבוא למחות ליד משרד ראש הממשלה נגד מחדלי מלחמת יום הכיפורים. המשפטים ברורים וקצרים ומלווים בסימני קריאה.
לפי הכרזה גולדה מאיר ומשה דיין אחראים למחדל של המלחמה ועליהם לשאת "במלוא האחריות ללא התחמקות!". המחדל הביטחוני הוא תוצאה של המחדל המדיני ושל ביטחון עצמי מופרז. הכרזה איננה פוטרת מאחריות גם את מפלגת הליכוד אף על פי שהייתה אז באופוזיציה.
ערב מלחמת יום הכיפורים שררה בישראל תפיסה (קונספציה) שלפיה מצרים לא תפתח במלחמה נגד ישראל. על סמך הערכות אלו נדחתה דרישת הצבא למתקפת מנע של חיל האוויר וגם גיוס המילואים היה מצומצם בהיקפו. התוצאה הייתה הרת גורל. בעיצומו של יום הכיפורים בשעה 14:00 פרצה מלחמה, ולישראל היו בה 2569 הרוגים.
בבחירות שהתקיימו בסופה של שנת 1973 נותרה ממשלת המערך על כנה, אך קולות המחאה הלכו והתגברו. המוחים דרשו משר הביטחון משה דיין להתפטר. המחאה גברה בעקבות מסקנות ועדת אגרנט שמונתה כדי לחקור את ההתנהלות לפני המלחמה ובמהלכה. הוועדה הטילה אחריות כבדה על הדרג הצבאי ועל מערך המודיעין, אך קבעה כי דיין איננו נושא באחריות אישית, שכן נשמע לעצת הדרג הצבאי.
ואולם, הציבור סירב להשלים עם המשך תפקידו של דיין כשר ביטחון וביטא את זעמו בהפגנות. גם בממשלה שקמה לאחר התפטרותה של גולדה מאיר היו שרים שהודיעו כי לא ישבו לצדו של דיין והפעילו עליו לחץ שלא להשתתף בישיבות הממשלה.
