הבחירות לכנסת השמינית נדחו בעקבות מלחמת יום הכיפורים והתקיימו בדצמבר 1973. במודעה יש הד למלחמה, אך עיקרה היא פנייה לרגשות הקיפוח שחשו בני עדות המזרח. הקריאה היא להצביע לרשימת הפנתרים השחורים גם בבחירות לכנסת ובבחירות לעירייה, משום שרק הם ידאגו לחיילים המשוחררים ולמשפחות ברוכות ילדים בישראל.
הכרזה כתובה בסגנון של משפטי קריאה המופנים נגד נציגי הממסד האשכנזי - "הם" - שמתחו ביקורת על מספר הילדים במשפחות של עדות המזרח. את הכינוי "משפחות מרובות ילדים" המיר הממסד בכינוי "משפחות ברוכות ילדים", אך עדיין ריחפה בחלל האוויר השאלה "מי אמר לכם לעשות כל כך הרבה ילדים?". ואולם, בשעת מבחן במלחמת יום הכיפורים כולם נלחמו יחד שכם אל שכם ונתנו את נפשם למען המדינה, ומשפחות ברוכות ילדים אף השתתפו יותר מאחרים בהגנה על המולדת.
הסגנון של הכרזה בוטה וכך גם האות שהמפלגה בחרה לייצג אותה. הכרזה משדרת מרירות וכעס על שהמזרחיים טובים בתור "בשר תותחים". לפי הכרזה, ביום שתסתיים המלחמה, לא יהיה בשלטון הקיים מי שידאג למשפחות ברוכות הילדים ולחיילים המשוחררים. ההרגשה היא שיש אי־צדק שמקורו בגזענות, והם אינם מוכנים לשאת יחס שכזה.
הפנתרים השחורים הייתה תנועת מחאה של צעירים מבני הדור השני של עולים לישראל ממדינות ערב, שהוקמה בשנת 1971. מנהיגי התנועה, שגדלו בשכונת מוסררה בירושלים, הצליחו להעלות לסדר היום את נושא הפערים החברתיים והמצוקה של בני עדות המזרח. המפלגה הצליחה להגיע למספר קולות קרוב מאוד לאחוז החסימה אך לא עברה אותו.
התחושות הבאות לידי ביטוי בכרזה זו והביקורת החריפה על הממסד הביאו בסופו של דבר למהפך פוליטי בבחירות במאי 1977. בבחירות אלו ניצח הליכוד בראשות מנחם בגין, שראה בבני עדות המזרח שותפים לדרך. מעניין לשים לב לעובדה שראשי הפנתרים השחורים כיוונו לכיוון אחר לגמרי, ובבחירות האלה חברו דווקא למפלגות שמאל.
