בתצלום של נשים חלוצות בחצר כינרת. הנשים הן: חנה ציז'יק, שרה שטורמן, עטרה קרול, שושנה בלובשטיין אחותה של המשוררת רחל), ציפורה דרוקר לאה מרון חנה מייזל שרה לייקין שרה מלכין. בשורה תחתונה: רחל רוזנפלד ציפורה אברמסון יהודית קרביצקי. הן לובשות שמלות בהירות, המתאימות למזג האוויר החם. השמלות סגורות בצוואר, והן אינן עונדות תכשיטים. גם רחל המשוררת למדה ועבדה זמן מה בחווה זו.
חנה מייזל עלתה לארץ בשנת 1909 לאחר שהשלימה את לימודיה במדעי הטבע והוסמכה לתואר דוקטור בחקלאות. שנתיים לאחר עלייתה, בשנת 1911, הקימה חנה בחצר כנרת חוות הכשרה חקלאית לנשים בשם "חוות העלמות". חינוך חקלאי לבנים היה בארץ מאז הוקם בשנת 1870 בית הספר במקווה ישראל, אולם, לא היה מוסד שלימד חקלאות לנשים. בחוות החקלאיות שקמו בעלייה השנייה כמו החווה בכנרת עבדו הנשים בענפי השירותים ובעבודות המטבח. יוצאת דופן הייתה החווה בסג'רה, שבה עבדה חנה מייזל וגם גיסתה מניה שוחט.
חוות העלמות פעלה בהצלחה עד שנת 1917, ובה רכשו נשים ונערות ידע חקלאי בצד לימוד שיטתי של כלכלת בית. הארגון שסייע לממן את החווה היה "ארגון הנשים היהודיות לעבודה תרבותית בפלשתינה" שקם בשנת 1907 כדי לקדם את מצבן של הנשים העבריות בארץ ישראל. חנה מייזל עצמה המשיכה לפעול לקידום מעמדה של הפועלת. בשנת 1926 נוסד במושב העובדים נהלל, שחנה ובעלה אליעזר שוחט היו בין מייסדיו, בית ספר חקלאי לנערות, וחנה עמדה בראשו וניהלה אותו עד שנת 1960. מעורבותה בענייני נשים באה לידי ביטוי גם בחברותה בהנהלת ויצ"ו העולמית.
