המפה מתארת את הקרבות שהתנהלו מ־8 עד 18 ביולי 1948 וידועים בכינוי "קרבות עשרת הימים".

ב־10 ביוני 1948 הוכרז על הפוגה ראשונה במלחמת העצמאות, והיא נוצלה להתעצמות ולהתארגנות צה"ל ולהפקת לקחים מן הלחימה נגד הצבאות הסדירים שפלשו למדינת ישראל. בסיומה של ההפוגה ניהל צה"ל קרבות שחוללו תמורה ניכרת ביחסי הכוחות בשטח. בצפון הצליח צה"ל לבלום את התקדמות הכוחות הסוריים בגליל העליון, אם כי לא הצליח להדוף אותם אל מעבר לגבול. עוד  הצליחו כוחות צה"ל להשתלט על נצרת, על סביבותיה ועל הגליל המערבי ולהדוף את כוחות קאוקג'י לגליל העליון. בנגב נערכו פשיטות על משלטים שבהם החזיקו כוחות מצריים, ובאזור המרכז החל "מבצע דני", שבמהלכו נכבשו לוד ורמלה, ורבים מתושביהן גורשו. הניסיון לכבוש את אזור לטרון נכשל. בירושלים נכבשו האזור הסמוך להר הרצל ובית מזמיל (כיום קריית היובל), ובהמשך אזור מלחה אזור אורה ועין כרם. הניסיון לכבוש את העיר העתיקה בירושלים נכשל.

החיצים במפה מציינים את התקפת כוחות צה"ל בצבע ירוק ואת התקפת הכוחות הערבים בצבע אדום. התקפת אויב שנכשלה מסומנת בצורת חץ חוזר. השטחים שהיו בידי הערבים לפני הקרבות ונכבשו מסומנים בצבע ירוק, והשטחים שצה"ל החזיק לפני הקרבות ונכבשו בידי הערבים מסומנים בצבע אדום.

הקרבות הופסקו ב־18 ביולי 1948 בעקבות לחצים גדולים של האו"ם, אך בהמשך חודשה המלחמה, וצה"ל כבש שטחים נרחבים במבצעי ההכרעה. בתום המלחמה במארס 1949 שלטה מדינת ישראל על רוב השטחים המסומנים במפה, להוציא את שטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה.