מפת קרבות צה"ל במבצע יואב, 15–22 באוקטובר 1948. המפה יצאה לאור על ידי קצין חינוך ראשי בצה"ל בשנת 1957.

מבצע יואב היה אחד המבצעים האחרונים במלחמת העצמאות, הידועים בכינוי מבצעי ההכרעה. שלב זה של הקרבות התאפיין ביוזמות התקפיות של צה"ל בכל החזיתות כדי להרחיב את שטחה של מדינת ישראל לפני סיום המלחמה. המבצע קרוי על שם יצחק דובנו שנהרג בנגבה, שכינויו ב"הגנה" היה יואב, ובמהלכו כבש צה"ל את באר שבע ופרץ את המצור המצרי על אזור הנגב.

במפה מסומנים השטחים בשליטת צה"ל בצבע כתום וכן ההתקפות לשחרור היישובים שהיו במצור. לפי המפה המצרים שולטים על המעבר בין אשקלון לבית ג'וברין ומונעים חיבור ליישובי הנגב. עוד מסומנים במפה קרבות בהרי ירושלים באזור בית ג'אלה (גילה) ובית נטיף (נתיב הל"ה).

המפה מלמדת על המאמצים הרבים לחבור ליישובים הנצורים בנגב , בייחוד באזור בית ג'וברין, עיקר אל מנשיה, עירק סואידן וחוליקאת. לאחר שהתגברו על מסדרון צר זה המשיכו כוחות צה"ל דרומה וכבשו את ניצנים ויד מרדכי שניטשו במלחמה, את באר שבע ואת הדרכים הראשיות ברצועת עזה. בכך הושגו מטרות המבצע – חידוש הקשר עם הנגב הנצור וכיתור המצרים ממזרח וממערב בשטח שנקרא "כיס פלוג'ה".

בתיקי ארכיון המדינה שמורה פקודת מבצע יואב בחתימתו של יצחק רבין, קצין המבצעים של חזית הדרום. הפקודה ניתנה ב־10 באוקטובר 1948, והיא מתארת את תפקידו של כל אחד מן הכוחות השתתפו במבצע.