תצלום דיוקנו של אליעזר בן יהודה. על התצלום כתוב "מחיה לשוננו". כן יש הקדשה "לבית הספרים הלאומי בירושלים אשר לו היה מסור בן יהודה עד יום מותו".
אליעזר בן יהודה נולד בליטא בשנת 1858 להוריו יהודה לייב ופיגה פרלמן. הוא קיבל חינוך דתי ובהגיעו למצוות נשלח ללמוד בישיבה. ראש הישיבה, משכיל נסתר, חשף את הנער אל הדקדוק העברי ואל ספרות ההשכלה. בגיל חמש עשרה עזב בן יהודה את הישיבה ונרשם ללמודים בבית ספר תיכון כללי. שם הוא נחשף לרעיונות המהפכניים השונים שרווחו בשנים ההן.
בשנת 1881 עלה בן יהודה לישראל עם אשתו דבורה. כעבור שנה נולד בנם בן ציון (לימים שינה בן ציון את שמו לאיתמר בן אב"י). בן ציון היה – הילד העברי הראשון ששפת אמו הייתה עברית. לאחר מות אשתו דבורה בשנת תרנ"א (1891), נשא בן יהודה לאישה את אחותה, ובעצתו היא שינתה את שמה לחמדה. חמדה הייתה עיתונאית וסופרת, והיא סייעה לבן יהודה במפעלו הגדול – עשיית העברית לשפת הדיבור והלימוד. עד ימיו של בן יהודה שימשה העברית לתפילה וללימודי קודש ולא היה נהוג לדבר בה לצורכי החול והיום יום.
בן יהודה החל לעבוד בעיתון ''החבצלת'', שהיה העיתון העברי הראשון בארץ-ישראל. בשנת 1884 הוציא לאור בעצמו שלושה עיתונים: ''הצבי'', ''האור'' ו''השקפה''. הוא עסק שלושים שנה בעבודה העיתונאית, והיא שימשה לו כלי להפצת דעותיו בנושא התחייה הלאומית ואמצעי במאבקיו עם היישוב הישן בירושלים. בן יהודה גם לימד עברית בבית הספר מקווה ישראל ובבית הספר של חברת כל ישראל חברים. הוא לימד את השפה העברית וגם את כל המקצועות האחרים רק בעברית!
בשנת 1913, בזמן מלחמת השפות, עמד בן יהודה בראש הלוחמים למען השפה העברית. הוא עשה זאת חרף תלותו בחברת "עזרה", שסייעה לו במימון ההוצאה לאור של מילונו לשפה העברית ודרשה ששפת ההוראה תהיה גרמנית. המילון העברי שחיבר אליעזר בן יהודה הוא מפעלו הגדול ביותר. בן יהודה אסף, ליקט ושימר רבבות מילים ומונחים מקוריים, ואת החסר מילא בחידושים משלו.
בשנת 1890 ייסד בן יהודה עם דוד ילין את ועד הלשון ושימש יושב ראש שלו. בשנת 1889 הוא הקים את עמותת "שפה ברורה", שברבות הימים היה לאקדמיה ללשון העברית. בשנת 1919 שכנע בן יהודה את הנציב העליון הבריטי הרברט סמואל להצהיר על העברית כשפה רשמית שלישית בתחומי המנדט הבריטי.
אליעזר בן יהודה מת בשנת 1922 ונקבר בהר הזיתים. יום הולדתו, כ"א טבת, הוא יום הלשון העברית.
להרחבה עיינו באתר האבות המייסדים של הציונות – חזון ומעשה.
