דברי ההספד של אליעזר בן יהודה פורסמו בעיתון "השקפה" ב־12 ביולי 1904, במלאת "שבעה" למותו. כותרת ההספד הוא "מתתיהו הרצל, זכרו לברכה". ייתכן ושמו של מתתיהו החשמונאי נועד להעניק להרצל מעמד דתי היסטורי.

בן יהודה מבטא את צערו העמוק על מותו של הרצל ואת סירובו להאמין לבשורה הקשה. הוא מזועזע מעצם הצירוף של המילים "זיכרונו לברכה" לשמו של הרצל "מראה צירופי המלים האלה מזעזע ומחריד הנפש". בן יהודה שואל "מה היה? מה יהיה?", והשאלה נותרת ללא מענה.
הוא מאשים במותו של הרצל את כל אלו שלא נחלצו להגנתו של הרצל והותירו אותו לבד מול אלה שמיררו את חייו "חייבים במות הזה אנחנו בעצמנו. ידנו שפכו את הדם". בן יהודה חושש שלא יקום עוד איש ברמתו ובדמותו של הרצל, שיהיו בידיו כל הכישורים הנדרשים להוביל את האומה.

אליעזר בן יהודה העריך את הרצל ופרסם בעיתונו "השקפה" כתבות אוהדות על הרצל. אף שבן יהודה חי בארץ ישראל הוא תמך בתוכנית אוגנדה. יש הסבורים כי אחת הסיבות לתמיכה היא הרצון להוכיח לשלטונות העות'מאניים כי היהודים אינם מבקשים להקים יֵשות פוליטית בארץ ישראל.