הסיפור מאת צבי גוּבֶּר בשם "אני נוסע אמא" פורסם בעיתון "דבר לילדים" ב־8 בינואר 1948. אלו היו ימי ראשית מלחמת העצמאות, וצעירים רבים נקראו להתגייס להגנת היישוב מפני התקפות האויב.

 
את הסיפור הקדיש צבי גובר "לכל העומדים על המשמר". הסיפור מתאר את רגשותיה של אם כאשר בנה גדעון מודיע לה כי הוא נקרא להגנת היישוב. לדברי הבן הוא ילך לאן שישלחו אותו "המדינה שלנו קוראת, ואני הולך". הסיפור מדגיש את דאגתה של האם לבנה לצד גאוותה בו. כאשר האם שומעת את קול המשאיות הבאות לקחת את צעירי הכפר אל הקרבות, היא נזכרת בליל לידתו של גדעון. זה היה לילה מסוכן, והקיבוץ שמשפחתו של גדעון גרה בו הותקף. בשעת ההתקפה יצאה האם האמיצה לבדה להזעיק תגבורת. היא נפרדת מבנה ו"קמט נולד על מצחה".

צבי גובר נולד בכפר ורבורג ומגיל צעיר הרבה לבטא את רחיש ליבו ברשימות שונות ובשירים. לאחר שאחיו הבכור אפרים נפל בקרב. על קברו נשבע צבי שבועת אמונים: "אחי, נשבע אני לך: לבי נר נשמתך יהיה וזכרך תוכי אצפון כנכס יקר מכל! בדרך בה מצאת מותך אלך, ולו בייסורים, ולו בכאב, ולו אף בידיעה ברורה, כי דרכי האחרונה היא! 

צבי נפל ביום א' בתמוז תש"ח (8 ביולי 1948) בקרב על אחד המשלטים ליד חוליקאת. לזכר שני האחים הוקם המושב כפר אחים. אימם רבקה גובר נודעה כ"אם הבנים".