בראש הכרזה נכתב באותיות גדולות "אחרוני הציונים", והכוונה היא ליהודי אתיופיה המבקשים לעלות לישראל. לפי הכרזה, מוסדות המדינה ובהם הסוכנות היהודית, אינם עושים די להעלאתם – מבטיחיםאך אינם מקיימים.
הכרזה פותחת בקביעה שאין הרבה עולים לארץ, ורק יהודי אתיופיה רוצים לעלות. הכרזה קוראת להביע סולידיריות יהודית גם עם "העדה החלשה ביותר" ולהשתתף בהפגנות מחאה שתתקיימנה בירושלים ובתל אביב. ההפגנות יהיו בירושלים מול הכנסת ובתל אביב מול הסוכנות –מוסדות המואשמים שאינם פועלים בצורה מספקת למען יהודי אתיופיה.
בכרזה מודגש כי אף שיהודי אתיופיה שמרו על יהדותם במשך אלפיים וחמש מאות שנים בקנאות ובחירוף נפש, היהודים בישראל מתנכרים להם. יהודי אתיופיה מכונים בכרזה "פלשים" –כינוי ליהודי אתיופיה בפי המקומיים, שפירושו זרים, גולים. הכרזה שואלת "מדוע מתכחשים להם? מדוע משתיקים את בעייתם? מפני שהם שחורים?"
בהיעדר יחסים דיפלומטיים מלאים בין ישראל לאתיופיה נוצר קשר בין שליחי המוסד לבין בכירים בסודאן, הסמוכה לאתיופיה. אלפים מיהודי אתיופיה הגיעו בהליכה רגלית עד לגבול סודאן, והמתינו שם במחנות זמניים עד להעלאתם לישראל. החל בשנת 1977 הובאו לישראל כחמשת אלפים עולים בספינות של חיל הים הישראלי ובמטוסים. לאחר שהתברר כי סכנה מרחפת על העולים השוהים במחנות, הוחלט בשנת 1984 על "מבצע משה", ובו הועלו עוד כשבעת אלפים יהודים מאתיופיה. כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1991, הועלו ברכבת אוירית כ־14 אלף היהודים הנותרים של קהילת "ביתא ישראל" במסגרת "מבצע שלמה".
מדינת ישראל סירבה להעלות את קהילת ה"פלאשמורה", כינוי לצאצאי קהילת "ביתא ישראל", שהתנצרו במהלך המאה ה־19. בעקבות הלחץ הציבורי הועלו כמה מבני קהילת הפלאשמורה, אך הפולמוס בעניינם עדיין נמשך.
