לפניכם כרזה מטעם מועדון עולי עיראק, הקוראת לסגירת וחיסול המעברות. הכרזה פורסמה בשנת 1959 וכותרתה: "גלוי דעת: חסול המעברות - צורך אנושי ולאומי".

כותבי הכרזה מגדירים את המשך קיום המעברות כ"נגע חברתי ממאיר". עוד נאמר בכרוז כי תנאי החיים במעברה הם "בלתי אנושיים", והכותבים קוראים "לשים קץ לצערם וליסוריהם של אחינו עולי בבל (עירק) אשר זה כעשר שנים שוכנים במעברות".

בכרזה ישנה פנייה לגורמים הפוליטיים שיחדלו מלעשות שימוש בתנאים הירודים במעברות כאמצעי תעמולה לגיוס כספים. התנהגות זו, לפי הכתוב בכרזה, פוגעת בדרי המעברות ובלכידות של העם כולו.

בהמשך הכרזה ישנה התייחסות לדרך שבה ראוי להתמודד עם בעיית המעברות. לפי הכתוב, במשך שנים נטען כי הקושי להביא לסגירתן של המעברות, שנועדו לשמש כפתרון דיור זמני בלבד, נובע משיקולים תקציביים. אולם, מועדון עולי עיראק גורס כי חוק מלווה הקליטה, המחייב את אזרחי המדינה להלוות כספים למדינה, הוא הפתרון.

הכרזה מסתיימת בתיאור תכונותיהם החיוביות של דרי המעברות - "אזרחים טובים ונאמנים למדינה, חדורי אהבה והוקרה מטבע ברייתם" - ובקריאה ל"כל בעלי המצפון בישראל" להטיל את כל כובד משקלם למען חיסולן הדחוף של המעברות.