כרוז משנות ה-60 של המאה ה-20, הכתוב בשלוש שפות: עברית, ערבית וצרפתית. הטקסט פונה אל יוצאי מרוקו וצרפת הנמצאים בארץ וקורא להם להפגין נגד שליחת הילדים שהובאו ארצה במסגרת "עליית הנוער" למוסדות חילוניים.
על פי הכרוז, בקיבוצים אלו עובר הנוער "שטיפת מוח" - הוא מפסיק לקיים את מצוות התורה, מתנהג בפריצות וניזון מאוכל טרף. בפסקה השלישית נטען שבכל התפוצות התחנכו ילדי היהודים על ברכי היהדות ושמירת המצוות, ודווקא במדינת ישראל, תחת שלטונו של לוי אשכול, הם מועברים לכפירה והפקרות נוראה.
הכרוז מסיים בקריאה להקמת ועד הצלה עבור הילדים ובקריאה להתקוממות נגד גזירות השמד.