כתבה שפורסמה ב־5 במארס 1912 בעיתון "הפועל הצעיר" של מפלגת "הפועל הצעיר" בארץ ישראל. על הכתבה חתום "פועל".

הכתבה מתארת את הגעתם של שישים עולים מתימן לנמל חיפה ומשם למושבה כנרת ולדגניה. הכותב מתאר אותם מפוחדים ורעבים ואת תחושתם"כיתומים היינו בארץ זו". הוא מראה להם את הכינרת ואת הירדן ומתברר שהם מכירים את שמות המקומות האלה מן התנ"ך. עוד הוא מתאר כיצד העולים התימנים חוששים להיפרד זה מזה, ונדרש שכנוע רב כדי שחלק מהם ילך לכינרת וחלק יישאר בדגניה. רק בהדרגה סר מהם הפחד והכותב מעריך כי הם יהיו פועלים טובים. בייחוד הכותב מתרשם מעבודתו של אחד מן הצעירים מעולי תימן שעבד כל היום עם מעדר מבלי להתעייף. תיאור זה תואם את הדעה הרווחת שאפשר לשמוע מאותם הימים על יהודי תימנים כי הם "פועלים טבעיים" ועבודת האדמה איננה זרה להם.

בשנת 1911 נשלח שמואל יבנאלי מארץ ישראל לתימן כדי לשכנע את היהודים שם לעלות לארץ ישראל. בעקבות שליחותו עלו לארץ ישראל כ־500,‏1 יהודים מתימן. קליטת העולים הייתה מלווה בקשיים והיחס אליהם היה יחס מתנשא. הם לא התגוררו עם הפעולים האחרים ואף לא נקברו באותם בתי עלמין