מודעה שפורסמה בעיתון "השקפה" בשנת 1908 ומזמינה תלמידים להירשם לבית ספר לאומי שיכשירם לתורה לעבודה ולחינוך. מהל בית הספר הוא ישראל בלקינד ולפי המודעה יקבלו התלמידים בבית הספר "חִנוך לאומי במלוא מובן המילה, חנוך רוחני וגופני גם יחד ובפרט ללמדם עבודת האדמה ולהכשירם להיות לאכרים טובים בארץ ישראל".
ישראל בלקינד, מחברי תנועת ביל"ו, חלם להקים בית ספר חקלאי, שנוסף על חינוך עברי יקנה לתלמידים הכשרה מעשית בעבודת האדמה, ושהשפה שתשלוט בו תהיה השפה העברית. בית הספר שהקים בלקינד בשנת 1889 נסגר כעבור שלוש שנים עקב קשיים כלכליים. בלקינד עבר להוראה בבית הספר ''אליאנס'' ועסק גם בכתיבת ספרי לימוד וחינוך בשפה העברית. בשנת 1900 ניהל בלקינד את בית הספר העברי בראשון לציון וכשנה לאחר מכן החל לפעול להקמת "קרית ספר", בלקינד השיג את הסכמת הקונגרס הציוני להקמת בית הספר בניהולו ויצא לרוסיה לגייס כספים.
בהיותו ברוסיה פרצו פרעות בעיר קישינב, ובלקינד החליט להעלות לארץ ילדים שהוריהם נהרגו בפרעות כדי ללמוד בבית הספר. קרית ספר פעל עד סגירתו בשנת 1906. בלקינד לא ויתר והצליח לרכוש שש מאות דונם קרקע בבן שמן, או כפי שנכתב במודעה "במרחק חצי שעה מתחנת לוד של מסלת הברזל יפו ירושלים".
גם בפעם הזו, השלישית, נתקל חזונו של בלקינד בקשיים. על בית הספר נמתחה ביקורת שלומדים בו בנים ובנות יחד ושליחו של הברון רוטשילד טען כי אין הצדקה לקיומו של בית ספר חקלאי נוסף על בית הספר ''מקווה ישראל''. ביוני 1909 נסגר בית הספר לצמיתות, ובלקינד עבר לעבודת פקידות בבנק אפ"ק אך מעולם לא זנח את תחושת השליחות שחש כלפי החינוך העברי הוא כתב ספרים על ארץ ישראל, הוציא ירחון בשם "המאיר" ועבד בניהול בתי ספר.
