תצלום בשחור לבן של רחוב במושבה ראשון לציון בסוף המאה ה־19. בתצלום אפשר לראות בתי אבן ללא טיח. הדרך הראשית היא דרך עפר. הבתים המעטים בנויים בסגנון אירופאי, רובם בני קומה אחת. בפינה הימנית למטה אפשר לראות כיתוב בגרמנית: "ראשון לציון - רחוב בית הכנסת." אם מסתכלים בתקריב אפשר לראות שבכל בית או בכל חצר, בית שימוש חיצוני מעץ.

בית הכנסת הגדול בראשון לציון נבנה בשנים 1885–1889, והיה מוקד חשוב בחיי המושבה. הוא ניצב על פסגת גבעה, ובמשך שנים רבות היה אחד המבנים המפוארים במושבה. בסמוך לבית הכנסת גם בית הספר העברי הראשון – חביב.

​המושבה ראשון לציון נוסדה בשנת 1882 ביוזמת ועד חלוצי יסוד המעלה – ועד שקם ביפו כדי לקנות קרקעות ולייסד מושבות של עובדי אדמה. השטח, אדמת עיון קרא מדרום ליפו, נרשם על שם חיים אמזלג, סגן הקונסול הבריטי ביפו. זה היה הניסיון השני להקים מושבה בארץ ישראל אחרי הקמת המושבה פתח תקווה בשנת 1878. 

שם המושבה ביטא את שאיפת המייסדים ליצור בארץ ישראל מציאות חדשה: "רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם, וְלִירוּשָׁלם מְבַשֵׂר אֶתֵּן" (ישעיהו מא, כז).
הם היו עולים חדשים ממזרח אירופה, שבע עשרה משפחות, מהן עשר שנחשבו "עשירות" ועשר "עניות". למעט אחד המתיישבים, לא היה להם ניסיון בחקלאות, ועד מהרה הם נקלעו לקשיים. מצבם השתפר עם חפירת הבאר ובזכות תמיכתו של הברון אדמונד דה רוטשילד ששלח אגרונומים ומומחי מים לסייע להם. 

כיום ראשון לציון היא העיר הרביעית בגודלה בישראל.