מכתב ששלחה ברכה ורדי, אלמנת מלחמת יום הכיפורים לנעמי שמר. במכתב היא כותבת כי במכתבים שהיא שלחה לבעלה היה גם השיר "לו יהי", שיר שביטא את התקווה לסיומה המהיר של מלחמת יום הכיפורים. עתה לאחר מותו חזור מכתביו ובהם גם המכתב עם השיר. עוד היא מספרת במכתב לנעמי שמר כי בנה הבכור עמיחי נוהג לשיר את "לו יהי", שיר שקיבל משמעות מיוחדת בעקבות נפילת הבעל והאב.

כך היא כותבת: "בעברי על פני מכתבי אל בעלי, בטרם ידעתי על נפילתו, מצאתי כי העתקתי את שירתך אליו, כדי שידע גם הוא את תפילתך - תפילתנו - כל העם והילדים. המכתב שב אליי, כשאר המכתבים שכתבתי אליו, זולת אחד שהגיע לידיו, ותפילתנו - בכלל אבדה. אך גם שמחה ואושר מוצאים להם קן, כנראה, בתהום האובדן: במשפחתנו, נולד לאחי בן, בדיוק חודשיים לאחר נפילתו של אישי, בט"ו בכסלו, ושם קורא לו, בשמו של היקר בעולמי - מנחם. ולוואי ונינחם כולנו. ברכה ורדי." 

מנחם ורדי, בעלה של ברכה, נפל בט"ו בתשרי התשל"ד. מנחם גדל בקיבוץ מעוז חיים, שירת בחיל הצנחנים והיה קצין. לו ולברכה אשתו נולדו שלושה בנים. בדמותו של מנחם היו שלובות זו בזו אהבת האדמה, אהבת האדם, ואהבת משפחתו וחבריו, והם באים לידי ביטוי בדברים שכתב: "העמק כולו הצהיב - שדות החיטה, עשבי הבר והקוצים. רק פה ושם קטעי ירק של אספסת או כותנה ומשטחי מים. כאשר יגיעו ימי החמסין הקשים ואליהם יתוסף האבק האפרורי, המתרומם עם כל רוח, ישובו אנשים מבחוץ ויקשו קושיות מסוג: איך אפשר לאהוב עמק שכזה? נו, ואיך אי אפשר? אם אתם שואלים עלי, הרי שהרגשתי היא כשל דג במים. מעבודה אני נהנה. עיסוקים מעניינים יש בשפע ובעצם איני חסר דבר".

מלחמת יום הכיפורים פרצה במפתיע ב־6 באוקטובר 1973 בצוהרי יום הכיפורים. בחמשת ימי הלחימה הראשונים ניהל צה"ל קרבות בלימה קשים וספג אבדות רבות. בימי המלחמה ובשבועות שאחריה נפלו כ־2,800 חיילי צה"ל.