קריקטורה מאת דוש מתוך דף למפקד של קצין חינוך ראשי ביום פרוץ מלחמת יום הכיפורים. הקריקטורה התפרסמה גם בעיתון "מעריב", ארבעה ימים לאחר פרוץ המלחמה, בעת שישראל פתחה במתקפת הנגד, והחל להתחזק האמון בניצחונה של ישראל.
בקריקטורה רואים את "שרוליק", הדמות המייצגת את ישראל בכלל ואת "הצבר" האולטימטיבי בפרט. שרוליק עטוף בטלית, שופר בחגורתו ונעליים צבאיות לרגליו, מבטו נחוש, והוא מחזיק בכל יד נחש או צינור המייצגים את סוריה ומצרים. הכותרת מכריזה: יום הדין!
הקריקטורה מזכירה מערבון. השופר תקוע בחגורה כמו אקדח. הנחש או הצינור הם קנים של רובים המאיימים על ישראל, אך "שרוליק" בשריריו החזקים מצליח להפנות אותם חזרה לכיוון של סוריה ומצרים. הקריקטורה משדרת ביטחון בניצחונו של צה"ל, תעוזה ואומץ, וביטחון ביכולותיו של "הצבר" להיחלץ מכל מצב. היא נועדה להעביר למפקדים את המסר שגם במצב הקשה שישראל הייתה נתונה בו בפרוץ המלחמה, צה"ל יכול לנצח ולהפוך את הקערה על פיה.
המלחמה פרצה בהפתעה ב־6 באוקטובר 1973 בעיצומו של יום הדין - יום הכיפורים. היא החלה בקרבות בלימה נגד צבאות סוריה ומצרים ונמשכה בהתקפות נגד ישראליות, שהעבירו את הלחימה אל עומק שטחי האויב. במלחמה, שנמשכה 18 יממות, ובקרבות שהתנהלו לאחר מכן ברמת הגולן ובתעלת-סואץ, נפלו כ־2,800 חיילי צה"ל. הציבור בישראל הופתע מעוצמת הלחימה של מדינות ערב וממספר הנפגעים הרב. ההפתעה הייתה גדולה בייחוד לאחר הניצחון המהיר במלחמת ששת הימים.
מלחמת יום הכיפורים הייתה נוקדת מפנה בתולדות מדינת ישראל. אף שישראל ניצחה במלחמה, המלחמה ערערה את האמון בצה"ל כצבא כל יכול ובמפקדיו – בדיוק ההפך ממה שהקריקטורה מנסה לשדר. מאז המלחמה יום כיפור הוא לא רק יום דין במובן הדתי, והוא קשור בזיכרון המלחמה הקשה.
