הכתבה מתארת את האתגרים והקשיים שאתם התמודד היישוב היהודי בארץ ישראל, חודשים ספורים לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הכתבה סוקרת את הקשיים הכלכליים והביטחוניים בארץ באותה התקופה: מצד אחד, מדווחת הכתבה על העלייה במחירי המזון, ולמעשה מבשרת על הרעב הקרב ובא בירושלים; מאידך מדווחת הכתבה על התנועות הצבאיות ועל המתקפות הפוגעות בתחושת הביטחון של התושבים.

הכתבה מתארת בפירוט את מכת הארבה שפקדה את המושבות החקלאיות בארץ ישראל. מכה זו הובילה לפגיעה בכלכלת היישוב בארץ בשל הקושי להמשיך בייצוא התוצרים החקלאיים לחו"ל. כמו כן, מכת הארבה הובילה בעקיפין למעשי שוד וביזה על ידי האוכלוסייה הבדואית, שהחלה להצפין מאזורי הנגב בחיפוש אחר מזון.

עוד ממחישה הכתבה עד כמה מאתגרת ובעייתית הייתה התקשורת באותה התקופה. למשל, ניתן לראות כי הידיעות שהגיעו מארץ ישראל לכתבה זו, הגיעו מ"אניות איטלקיות" אל הכתב באלכסנדרייה, שכתב אל מערכת העיתון אשר הייתה מצויה בפולין.

הכתבה נכתבה על ידי י' בן ניב ו פורסמה בעיתון "הצפירה", בתאריך 29/4/1915, בעמ' 2.

מתוך הכתבה:
"הידיעות האחרונות המגיעות הנה ע"י האניות האיטלקית, מספרות שהמצב האקונומי בארץ ישראל הורע מאוד בזמן האחרון. היוקר מאמיר ועולה מיום ליום. בייחוד נתייקרו צורכי האוכל היותר נחוצים בירושלים.
לגודל האסון, שבא השנה על היישוב, נוספה עוד מכת הארבה, שפשט על כל השטח ממצרים - אל עריש - ודרום ארץ ישראל, עד ירושלים. הרבה מעצי התמרים, השקדים והתבואות שבמושבות יהודה ניזוקו קשה על ידי הארבה. גם עצי תפוחי זהב סבלו מאד במקומות שונים, והנזק גדול מאד.
לרגלי הארבה התחילו השבטים הנודדים מדרום ארץ ישראל לעלות ליהודה, לחפש צורכי אוכל בשבילם ובשביל בהמתם. האורחים הלא קרואים הללו גורמים דאגה ופחד גדול למושבות יהודה, ומי יודע כמה התנגשויות תהיינה לאיכרינו עם הגדודים הללו, שמגמת פניהם היא רק השוד והביזה. והמצב במושבות יהודה נעשה לקשה מאוד.
במושבות הגליליות לא ירד הארבה. וגם הגדודים של הבדואים לא יגיעו שמה, ולכן יושבים להם איכרינו שם במנוחה ועובדים את עבודתם הרגילה.
במצרים לוחמת הממשלה יחד עם האיכרים נגד מכת הארבה. אולם בא"י מוטלת כל העבודה בגירוש הארבה על שכם האיכרים, שלרגלי רוע המצב של השתא הם משוללים לעשות בנידון זה מאומה ותוצאות האסון תהיינה ודאי גדולות.
משלוח תפוחי הזהב לחוץ לארץ עדיין נמשך והולך והחברה "פרדס" שולחת לאלכסנדריה מדי שבוע בשבוע כמה אלפים תיבות תפוחי הזהב.
העיר עזה שבדרום יהודה הורעשה ביום 3 באפריל ע"י אניית מלחמה צרפתית, שהשליכה כמה כדורים במרכז היבוא השם [?]. הצבא עזב את העיר וברח לפנים הארץ.
בעיתונים המקומיים נתפשטה היום ידיעה, שהטורים מבצרים את כל השטח מיפו עד ירושלים. בירושלים מרוכז זה מזמן מחנה צבא רב. גם השטאב [?] של צבא סוריה העבר לירושלים. גם על הר הכרמל, שלפני אלפים שנה נשמע שם בכוח הקריאה "ד' הוא אלוקים", ישמעו עכשיו קולות אחרים, קולות היוצאים צפיות כלי תותח."