הכתבה מאת הסופר י' אבנון פורסמה בעיתון "דבר לילדים" ב־10 ביוני 1948.

הכתבה פותחת בתיאור החיטה בשדות הארץ "זקופות ומזהיבות באור השמש עומדות השיבולים, מחכות ליד הקוצר". בהמשך יש תיאור של שדות הארץ בימי השופטים והמלכים בתקופת התנ"ך. אבנון ממשיך לתאר את הארץ בזמן שעם ישראל גלה מאדמתו "אבלו שדות ארצו, לא נשמע שיר קוצרים, לא נשמע צליל מגל...", אך היהודי בגלות לא שכח את ארצו "זכר השדה לא נמחה מלבו בכל שנות גלותו הארוכה והמרה".
בחג השבועות נזכר היהודי שבגולה בקציר החיטים, ולכן הוא מקשט את ביתו בפרחי בר ובענפי עצים.

התיאור ממשיך בשיבה לארץ "עתה חזרנו למולדתנו... החיינו את ארצנו כדי לחיות בה... לא נפחד מהזוממים להשמיד את עמלנו... לא ידע פחד הקוצר העברי - בוא יבוא ברינה". הכתבה נחתמת בפסוק בספר עמוס המתאר את עושר התבואה בזמן הגאולה "והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה".

חג השבועות במקרא הא חג הקציר, אך בעקבות החורבן איבד החג את אופיו החקלאי, והוא צוין כיום מתן תורה. עם החזרה לארץ וראשית ההתיישובת הציונית התחדשו טקסי הקציר והבאת הביכורים.