המחצית השנייה של שנות ה-60 נחצתה לשתיים עם הניצחון הגדול של ישראל במלחמת ששת הימים, בשנת 1967. המדינה הקטנה, התמימה והמסוגרת הייתה לפתע למעצמה אזורית גדולת שטח וללהיט ומושא הערצה בעולם. בהתאם, גם בתחום התרבות ובפרט המוזיקה הישראלית היו אלו שנים של ניצני שינוי. ארץ ישראל "הישנה והטובה", אותו דימוי רומנטי של הציונות החקלאית עם המוזיקה של ריקודי העם, הלהקות הצבאיות והעממיות הכפרית, החלה לפגוש את צדה האחרת. והצד האחר כונה "ישראל השנייה". בני המהגרים, הצעירים שגדלו בשכונות של מעמד הפועלים, אותם יושבי ברזלים שכונו לא פעם "פושטקים", החלו להשמיע מוזיקה אחרת. הרוקנרול, תופעה עירונית במקורה, החלה לחלחל לארץ ישראל. קמו "להקות קצב", שפע מועדוני לילה עשנים פעלו בערי השדה, בעיקר במקומות כמו רמלה, והמוזיקה שנוגנה שם החלה לפגוש את העולם המוזיקלי של "ישראל הראשונה", למשל כשלהקת הצ'רצ'ילים, ששאבה השראה מהלהקות הבריטיות של ערי הפחם והארובות, פגשה את הנציג הגדול של שירי ארץ ישראל, הזמר אריק איינשטיין.