קטניות

 שאלת אכילת קטניות (לאשכנזים) בעתות מצוקה; הפולמוס בענין היתר שמן שומשומין

​חמץ שאסרה תורה הוא בצק שנילוש במים ותפח מחמשת מיני דגן שהם: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון.

 

מינים אחרים כמו אורז, דוחן ותירס – גם אם יתפחו – אינם מחמיצים, לכן מעיקר הדין מותר לאכול מהם בפסח. אולם בתקופת הראשונים (לפני כ-800 שנה) החלו יהודי אשכנז להחמיר שלא לאכול קטניות.

 

בדרשה לפסח של רבי אלעזר מוורמייזא הוא מספר בקצרה "ומה שאין אוכלין פולין ועדשים, מפני שיש בהן חיטין". חומרה זו נתקבלה בכל קהילות האשכנזים וחלקית בקהילות הספרדים.

 

במשך הדורות קמו ערעורים על מנהג זה, בעיקר בשנים של מחסור עקב בצורות או מלחמות.

בשנת תק"ע (1810) פרסמו רבני ווסטפליה כרוז המתיר קטניות לחיילים יהודיים – כרוז זה עורר סערה ונידון בין רבני התקופה. בתקופת המחסור של מלחמת העולם השנייה ובשנות הצנע שהיו עם קום המדינה שבו רבנים והתירו את השימוש בקטניות בפסח.

NLI_ImageGallery
NliImageGallery
  • [קסל, 1810]. גרמנית באותיות עבריות, המילים העבריות נדפסו בהבלטה. [1] ע', 70 ס"מ.
    קאניגרייך וועזטפאלען
  • הכרוז המקורי לא הגיע לידינו, העתקו נדפס ב JAHRBUCH DER JUEDISCH-LITERARISCHEN GESELLSCHAFT, 6, FRANKFURT A.M. 1908. ע' 229-230.
    כרוז רבני פיורדה
  • הכרוז המקורי לא הגיע לידינו, העתקו נדפס ב JAHRBUCH DER JUEDISCH-LITERARISCHEN GESELLSCHAFT, 6, FRANKFURT A.M. 1908. ע' 229-230.
    כרוז רבני פיורדה
  • הכרוז המקורי לא הגיע לידינו, העתקו נדפס ב JAHRBUCH DER JUEDISCH-LITERARISCHEN GESELLSCHAFT, 6, FRANKFURT A.M. 1908. ע' 229-230.
    כרוז רבני פיורדה
  • חיפה תש"ט (1949). [1] ע', 48 ס"מ.
    מודעה, הרבנות הראשית בחיפה
  • הכשרו של הרב קוק
  • [ירושלים תרס"ט] (1909).
    מודעה ואזהרה גדולה

​1. קאניגרייך וועזטפאלען.

 

[קסל, 1810]. גרמנית באותיות עבריות, המילים העבריות נדפסו בהבלטה.
[1] ע', 70 ס"מ.

 

הכרוז פורסם על ידי הקונסיסטוריום של מדינת ווסטפליה (מדינה שהיתה תחת שלטון פרוסיה, ובשנים 1813-1806 הייתה תחת שלטונו של נפוליאון. השלטונות הצרפתיים הקימו בה את הקונסיסטוריום).
 

 

רבני ווסטפליה מספרים על פנייה של חיילים יהודיים המבקשים היתר לאכול קטניות בפסח בגלל מחסור במצות. הרבנים טוענים שאכן הקהילות לא יכולות לספק את כל תצרוכת החיילים, ומסתמכים על דעת רבנו ירוחם שראה באיסור אכילת קטניות מנהג שטות, ועל דעת החכם צבי ובנו רבי יעקב אמדן שנטו להקל באיסור זה. מסקנתם הייתה כי ניתן לאכול קטניות בפסח, אחרי שתבוצע ברירה קפדנית ויוצאו מיני הדגן המעורבים בהם.

 

רבני הקונסיסטוריום פונים לרבני הקהילות ומזהירים אותם שלא יפגעו באנשים שהתירו לעצמם לאכול קטניות. על הכרוז חתומים בשמות משפחה. ישראל יעקבסון, שמעון קלאקאר, מנחם שטיינהרט ואחרים.

 

 
 
2 - 4. כרוז רבני פיורדה.
הכרוז המקורי לא הגיע לידינו, העתקו נדפס ב JAHRBUCH DER JUEDISCH-LITERARISCHEN GESELLSCHAFT, 6, FRANKFURT A.M. 1908. ע' 229-230.
 
הכרוז פותח בהודעתם של הרב אב"ד (הרב משולם זלמן כהן, מחבר שו"ת בגדי כהונה) וחברי בית דינו:
"על השמועה לא טובה אשר אנשים מעט היושבים כסאות למשפט במדינה אחת עמדו ופרצו גדר הראשונים אשר קיימו וקבלו עליהם רוב הגולה, הכשילו והתירו לאכול אורז ודוחן וכל מיני קטניות ביום טוב של פסח".
 
רבני פיורדה טוענים שאין האחרונים יכולים לבטל את גזרת הראשונים, ובפרט שכבר פשט האיסור זה ארבע מאות שנה! ומזהירים שלא יעלה על דעת שום אדם ח"ו להקל בדבר הזה לאכול מיני קטניות ודוחן ואורז ומיניהם בפסח:
"וגם צוקער וציראף (סוכר וסירופ) שהתירו האנשים האלה איזט אויך (גם הם) אסור בעיננו".
(את הדיון על הסוכר נרחיב בכרוזים אחרים).
 
 
5. מודעה, הרבנות הראשית בחיפה.
חיפה תש"ט (1949).
[1] ע', 48 ס"מ.
 
תקופת הצנע. הננו מודיעים בזה שלרגל האמרת המחירים של מצרכי מזון חיוניים, החליטה הרבנות הראשית לארץ ישראל להתיר גם השנה לחג הפסח: אורז, קטניות, אפונה, שעועית ועדשים בלתי טחונים.
עם זאת הציבור מוזהר לברור היטב את הקטניות ולבשלן במים רותחים.
 
 
שמן שומשומין
האיסור שהוטל על מיני הקטניות הורחב גם על התוצרת המופקת מהם כמו שמנים, משום שלצורך הפקת השמן מהגרעינים יש להשרותם במים, ומכאן חשש להחמצה.
בתרנ"ה (1895) פירסם אליעזר בן יהודה סדרת מאמרים בעיתונו 'הצבי', ובהם ניסה להוכיח שהרב דיסקין התיר שימוש בשמן שומשומין שהופק על ידי מכונה. טענה זו הכחיש בתוקף הרב טיקוצינסקי בכרוז בעיתון 'חבצלת'.
בשנת תרס"ט (1909) התחדש הויכוח. יהודי בשם בן ציון ברסלב שעלה לארץ מרוסיה פתח ביפו בית חרושת לשמן שומשומין. השמן הופק מגרגירים יבשים ללא נוכחות מים. מר ברסלב פנה לרב קוק, הרב בדק את תהליך הייצור, ונתן הכשר לשמן. רבני בית דין צדק החסידי בירושלים התנגדו להיתרו של הרב קוק, וחליפת מכתבים ערה התנהלה ביניהם. חלק מהמערכה התנהלה בכרוזים.
הרב קוק התיר למר ברסלב לפרסם את כל ההתכתבות בחוברת קטנה בשם: קונטרס על דבר השמן הנעשה משומשומין יבשין שלא נלתתו בשימור לשם פסח.
 
 
6. הכשרו של הרב קוק.
 
בשער: הכשר.
הננו להודיע ששמן שומשין של פסח שנעשה בבית הבד של האחים ברסלב, הוא מנוקה מכל חשש תערובת חמץ, ומשומר מכל ביאת מים באופן שאין בו חשש מנהג מלאכלו בפסח. הרב קוק מדגיש וישמחו בתנובת ארץ חמדתנו, ומעשה ידי אחינו.
 
 
7. מודעה ואזהרה גדולה.
[ירושלים תרס"ט] (1909).
 
על דבר ההכשר שהגיע מיפו להתיר שמן שומשומין על חג הפסח, מצאנו חובה בנפשנו להודיע שלא לסמוך על ההיתר, ואף מי שכבר קנה השמן אסור להסתפק ממנו בפסח.
 
למרות האמור במודעה שהיא על דעת הבית דין עדת האשכנזים, רק חברי בית הדין החסידי השתתפו בויכוח. אליהם הצטרף הרב נחמן בטיטו שכיהן כממלא מקומו של הראשון לציון, וטען: "אנחנו מנהג אבותינו בידינו".