אספו את המשפחה והחברים ונסו למצוא את המטמון שהלך לאיבוד בשנת 1964

"לפי הנוהג מסרנו לה את כתב החידה לפני כשלוש שעות ומאז הייתה בבידוד מוחלט. וזה הכתב בקצב הַכְתָּבָה..." מהו הנוהג? מי הם אלו ש"מסרו לה"? ובאיזה כתב מדובר?

אגב שיטוט במטמוני הקלטות ארכיון הצליל נמצאה הקלטה עלומה וכותרתה "Inventory short record" – כותרת מסקרנת מספיק כדי לבדוק במה מדובר. דקות הפתיחה הראשונות מדווחות כי "היום אנו נפרדים מהמטמון בפעם האחרונה בעונה זו ומהשעה 10:45 תצא התכנית לחופשה ארוכה…". נראה שמדובר בתכנית הרדיו הפופלארית "מחפשים את המטמון" ששודרה ב"קול-ישראל" בשנות ה-80-60.​

פורמט התוכנית כלל מאזין ("מטמונאי"), שנבחר לתפקיד לאחר שעמד בבחינות סף נדרשות, כתב חידה ומטמון. כתב החידה ניתן למטמונאי כשלוש שעות בטרם החל השידור ועל המטמונאי הוטלה משימת פיצוח כתב-חידה שפתרונו היה מקום מסתורו של המטמון. כדי לפצח את כתב החידה יכול היה המטמונאי להעזר בשירות קהל המאזינים שנידבו את פתרונם ("חינם אין כסף") או לחילופין הציעו תשובתם בעבור תשלום ("לירה אחת", "עשר לירות", "חמישים ל​ירות" וכל סכום אחר) שירד מסכום המטמון הכולל. לצד המטמון הופקדו שומרים נאמנים עובדי "קול-ישראל" שחיכו להגעת שליחיו הטלפוניים של המטמונאי בתוך זמן נתון. משהגיעו השליחים וזוהו זכה המטמונאי במטמון הנחשק.

ובחזרה לתכנית סיום העונה. האם תצליחו לאתר את המטמון ולזכות ב-1000 לירות ישראליות?

בהקלטה משנת 1964 (לערך), הוקרא כתב החידה הבא בקול ברור ובהטעמה צלולה, קולו של מנחה התוכנית יצחק שמעוני:

 

 

"לְעַמְּךָ יָסַפְתָּ חָזוֹן
מֵרַעְיוֹן הָגָה הוּא רִאשׁוֹן
כּוֹתֵב תּוֹלְדוֹת "הַגָּאוֹן"
וְשֵׁם בֶּן-יְהוּדָה מִלִּיסְבּוֹן
חָכָם שַׂר הַמָּמוֹן
יִנּוֹן לְזִכָּרוֹן
עָלִיתָ בְּתֹרֶן צִיּוֹן
שִׁלַּחְתָּ עַל מַיִם מַטְמוֹן"

 

לתפקיד המטמונאית נבחרה הגברת זוהר אלופי, עובדת גנזך המדינה. איש קול-ישראל ירון לונדון הוצב כ"שומר המטמון" ולתפקיד כותב כתב-החידה ומקבל התשובות הטלפוניות נבחר הקריין הנודע משה חובב. כך, במשך כשעה וחצי, ניסתה הגברת אלופי לפצח את כתב החידה המאתגר בעזרתם של מאזינים נדיבים ונדיבים פחות. לבסוף  פוצח כתב החידה ושליחים טלפוניים (אברהם כהן ורות חשין) הגיעו למקום המטמון ברחוב "החבשים" – קרן הרחובות "בני ברית" פינת "חזנוביץ'" בירושלים ליתר דיוק – "הספרייה על שם בני ברית" מקום משכנו הקודם של "בית מדרש אברבנאל גנזי יוסף" לימים בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי.

 

 

ולפתרון החידה: במרכז החידה נצבה דמותו של יוסף חזנוביץ', רופא וביבליופיל, יליד גרודנה שברוסיה, ממייסדי "בית מדרש אברבנאל" ששימש מקור ובסיס לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי – הספרייה הלאומית כיום. חזנוביץ' שעלה ארצה בשנת תר"ן ("עָלִיתָ בְּתֹרֶן צִיּוֹן"), שאף לייסד בית ספרים בארץ ישראל. לאחר עלייתו שב חזרה לרוסיה והחל לאסוף ספרים רבים ונדירים, כ-8000 אלפים לערך, אותם שלח ארצה ("שִׁלַּחְתָּ עַל מַיִם מַטְמוֹן") אל "בית הספרים בית מדרש אברבנאל" ("שֵׁם בֶּן-יְהוּדָה מִלִּיסְבּוֹן / חָכָם שַׂר הַמָּמוֹן") בירושלים. "לְעַמְּךָ יָסַפְתָּ חָזוֹן" הוא משפט מתוך מגילת תודה "ברכה לראש משביר" שפרסמו חברי בית הספרים אברבנאל בעיתון החבצלת כהוקרת הטוב לתרומת הספרים החשובה שתרם יוסף חזנוביץ'. "מֵרַעְיוֹן הָגָה הוּא רִאשׁוֹן / כּוֹתֵב תּוֹלְדוֹת "הַגָּאוֹן"" הוא אזכור לר' יהושע השל לוין, הביוגרף של הגאון מוילנה שעורר עוד בשנת תרל"ב (1872) להקמת אוצר ספרים כללי לעם ישראל בירושלים.

 

 

460 לירות הוא הסכום ששילמה הגברת זוהר אלופי לפותרים המסייעים ועדיין נותרו בכיסה 540 לירות ישראליות חדשות, מטמון של ממש בימים ההם. ואנו זכינו ב"מטמון" מוקלט של פיסת היסטוריה קטנה, שספרה את סיפור היווצרותה של הספרייה הלאומית של ישראל.

 

בניין הספרייה הלאומית – בית מדרש אברבנאל – בניין "בית נאמן" (בני ברית) עם גמר בנייתו, סמוך לרחוב החבשים.
"במרכז תמונת הבניין, שולב דיוקנו של ד"ר יוסף חזנוביץ'.

 

 

 

"שרוף אותם כמו נשרפו כל יקר לי ועולמי בקרמטוריון של אושוויץ"

ק. צטניק לא רצה שיישאר זכר מזהותו הקודמת כסופר יחיאל פיינר. ולכן הוא הגיע פעם אחר פעם לספרייה עם מטרה אחת: להשמיד כל זכר מיצירותיו של אותו יחיאל פיינר שלפני השואה.

הסופר יחיאל דינור (1909-2001) נודע כאחד הסופרים הגדולים שכתבו על השואה ובעקבותיה. דינור (ששם משפחתו המקורי היה פיינר) בחר לעצמו שם עט רב משמעות: "ק. צטניק", שנגזר מ"KZ", הקיצור המנהלי המקובל אצל הנאצים ל-Konzentrationslager, כלומר "מחנה ריכוז".

לפני השואה, ב-1931, פרסם יחיאל פיינר – הוא ק. צטניק – ספר שירים ביידיש, "צווייאונצוואנציק" ("עשרים ושתיים"). לאחר המלחמה, כל אימת שנודע לו על עותק של ספר השירים המצוי בספרייה הלאומית, הקפיד ק. צטניק לבוא לספרייה, להוציא את הספר ולהשמידו. מ-1953 ועד 1993 עשה זאת ק. צטניק שלוש פעמים. ב-1953 וב-1964 הוא שרף עותקים של הספר. במכתב שהוא כתב למנהל מחסן הספרייה שלמה גולדברג, ב-1993, לאחר הפעם השלישית שהוא הוציא את הספר וביקש להאבידו מן העולם, הוא מספר על הפעם הראשונה:

"בשנת 1953 הודיעו לי בשהותי בניו-יורק שה'ספר' מאת הסופר שהושמד באושוויץ נמצא בספרייה הלאומית… הלכתי לספרייה, הצגתי את תעודת פא"ן [איגוד הסופרים העולמי] כסופר מישראל הכותב סיפור-חייו של סופר זה שהושמד, קבלתי את הספר לידי, יצאתי מהספריה, שרפתי את הספר".

ק. צטניק מתמוטט בשלב העדויות, במשפטו של הצורר הנאצי אדולף אייכמן. יוני 1961. צילום: לע"מ

 

גם הפעם השנייה מוזכרת במכתב: "שמעתי משני סטודנטים, המתחקים אחר קורות-חייו של ק. צטניק, שה'ספר' נמצא בספריה הלאומית בירושלים, וההמשך ידוע."

אלא שמעניין להיווכח שבפעם השלישית הסופר לא שרף את העותק שהתגלה לו בספרייה הלאומית, אלא קרע אותו לגזרים.

שרידים של העותק שהושמד ע"י ק. צטניק

 

וכך בפנייתו למנהל מחסן הספרייה, שלמה גולדברג, הוא כותב:

"ועוד בקשה לי אליך: כאות ועֵד צרפתי כאן שְאֵרים מתוך 'הספר', אנא, שרוף אותם כמו נשרפו כל יקר לי ועולמי בקרמטוריון של אושוויץ."

מכתב ששלח ק. צטניק לשלמה גולדברג – שהיה במשך כארבעה עשורים מנהל מחסן הספרייה

 

מן הדברים עולה שלפי יחיאל דינור (2001-1909) , הסופר יחיאל פיינר הושמד בשואה, עם כל היקר לו. ולא זאת בלבד, אלא שאין טעם ומשמעות לעסוק ביצירתו של פיינר, שראתה אור לפני השואה. מבחינתו של דינור השואה הביאה קץ מוחלט לעולם שהיה לפניה. פיינר הושמד, גם יצירתו איבדה כל אחיזה בעולמה, שהרי גם הוא הושמד. ואילו ק. צטניק, הסופר הפעיל לאחר השואה, אינו קשור כלל ליחיאל פיינר שחי ויצר לפניה. ק. צטניק הוא סופר המעיד על "פלנטה אחרת" (מושג שטבע בעדותו במשפט אייכמן, בשנת 1961), פלנטת אושוויץ. והאזרח הישראלי יחיאל דינור דואג להעמיד כל דבר במקומו, למען יהיו הדברים ברורים: לפני השואה, במהלך השואה ואחרי השואה, אלו שלושה עולמות שלא תיתכן ביניהם כל חפיפה. אלו ממדי השואה כפי שק. צטניק שיקף בחייו וביצירתו.

 

השואה: מסמכים, מאמרים, תמונות, ספרים ועוד

 

מסמכים חושפים: כך ריגל ההגנה אחר בתי קפה ערביים בחיפה

את מי אפשר לסחוט, ואיפה נוהג האויב לשבת על כוס קפה. הצצה אל ניירות הריגול של "ההגנה" משנת 1941.

בתי קפה הם מרחבים מרתקים, מיקרוקוסמוסים של תרבות, אופנה, קולינריה, שפה רכילות ודינמיקה חברתית בכלל, מקום שבאים אליו לראות ולהיראות, להתנתק ממעמסות היומיום ומהמרחב הפוליטי הטעון. במציאות הישראלית בית הקפה מדומה כמקום "בועתי", מנותק מ"המצב" או מ"המציאות". בית הקפה, בעיקר התל אביבי, הוא המקום שבו כביכול יושבים שמאלנים, בזמן שעל שדרות נופלים טילים. הוא נחשב למרחב אסקפיסטי, אנטי-מיליטריסטי, בורגני ומתנשא.

בית הקפה הערבי, ובייחוד זה שיושבים בו נערים צעירים לעשן נרגילות, מתגלם בדמיון הציוני-ישראלי כמרחב של חוסר מעש, בטלה, אבטלה ואולי אפילו פשע. כך או כך, גם בהקשרים שליליים, בית הקפה נתפס בתור מקום של התרועעות רוגעת. לא כסליק, בסיס צבאי, עמדת ירי, או עמדת פיקוד. אבל בשנות הארבעים, כך בדיוק ראו אותו חברי ההגנה.

 

בית קפה בשוק בבורג', חיפה.  מאוסף גלויות א"י של גרשון גרא, אוספי ביתמונה

 

ביקורי האחרון בארכיון ההגנה נועד לאתר מסמכים ונתונים על הכפרים הפלסטינים באזור קיסריה שלפני 1948. את המסמכים מצאתי בין מאות "סקירות כפרים", אותן יצרו סיירי ההגנה משנות העשרים ועד סוף שנות הארבעים. סקירות אלה, שאורך כל אחת מהן כשלושה עמודים, מכילות מידע גיאוגרפי ודמוגרפי בסיסי על כל כפר. נוסף על הסקירות נכתבו גם "תיקי כפרים", ארוכים בהרבה, שמכילים מידע מורחב, מהם שרדו רק כ-30. מתודת איסוף המידע של הסיירים כללה התחפשות לצופים סקרנים או הסתננות מוסווית לתוך אזורי מחייה פלסטינים, בהם כפרים וערים, מיפוי השטח והטופוגרפיה; מיפוי המרחב האורבני: בתי התפילה, מקומות התאספות ציבוריים, צמחייה וחקלאות; איסוף מידע על אנשי מפתח וכיוצא באלה.

 

הסיירים בפעולה בכפר אל קובב, 1947, ארכיון ההגנה

 

את צמד המילים "בית קפה" לא ציפיתי למצוא בסבך ניירת הריגול. גם משום שבית קפה אינו בהכרח דבר שחושבים עליו בהקשר של כפר, וגם כי לא תיארתי לעצמי שבתי קפה יהיו מוקדי איסוף מודיעין. ולכן לא יכולתי להתעלם מהרשימה הארוכה שנגלתה לנגד עיני תחת הכותרת: "בתי הקפה הערביים בחיפה ובעליהם, 1941".

את שבעים (כן, שבעים!) בתי הקפה שברשימה, מספר בלתי נתפס לעיר שהייתה כל כך קטנה באותה תקופה, סיווגו הסיירים לשלושה סוגים: "סוג א"- בתי הקפה המהווים מקום ריכוז של פעילים בעבר ובהווה, "סוג ב" – בתי קפה שבהם מתרכזים פעילים אך פחות מאלה שבדרגה א' ו-"סוג ג"- בתי קפה שבהם מתרכזים אנשים שהיו פעילים בזמן המאורעות ויהיו פעילים אם יתעורר אי-שקט, אולם עכשיו אינם פעילים (הרשימה מוקלדת ומצורפת במלואה בתחתית הפוסט).

כל בית קפה מצוין בצירוף שמו, שמות הבעלים, דת הבעלים, הכתובת, סוג הפעילות בקפה ("הקפה משמש מקום קבוע לריכוז אספסוף וכן יש בו בית-בושת", "בימים לא שקטים מתנהלות אצלו הפגישות של רובע ואדי-סאליב", "בקפה מבקרים רבים מהמשטרה הבריטית ונשים רעולות אשר קשה לקבוע את טיבן", "הקפה משמש בערבים למקום הטפה אשר נגינת כינור ושירה מסווה על כך"…), האם נמכרים או לא נמכרים במקום משקאות חריפים, אל מי מקושר בעל הקפה ("התחתן עם יהודיה הונגריה בשם רוז'יצה אשר התנצרה", "קשרים רבים לו עם הארצות השכנות"…) והאם יש לו עבר פלילי כלשהו ("ממשיך עד היום לנצל קשרים שונים בקשר לרכישת נשק"…) וכו'.

מוזר ומעניין, חשבתי לעצמי. מוזר שחברי ההגנה, שוודאי היו עסוקים מאוד, התעכבו על בתי הקפה. מוזר שלחברי ההגנה היהודים הייתה גישה כל כך אינטימית לחיי הרחוב הערבי בחיפה, כזאת שאִפשרה להם לאסוף מידע כה מפורט. ומעניין שכך עשו, כי כמו כל התיעוד הטקסטואלי והחזותי שאספו הארגונים הציונים על האוכלוסייה הערבית בארץ למטרות שליטה וכיבוש, מידע זה הוא לעתים רבות השריד היחיד של החיים הערביים שהיו כאן לפני 1948.

רשימת בתי הקפה שפעלו בחיפה בשנות הארבעים היא מסמך מרשים ונדיר שמכיל את שמותיהם, כתבותיהם ושמות בעליהם של כיסי התרבות הללו. זהו נכס אמתי בעבור היסטוריונים והיסטוריוגרפים חברתיים. כמובן שאמיתות האינפורמציה על בעלי בתי הקפה ופועלם מוטלת בספק לאור נסיבות איסוף המידע, ועל כך ארחיב בהמשך, אך המידע על עצם קיומם ומיקומיהם בעיר הוא בעל ערך היסטורי רב.

 

בית קפה עם גרמופון, 1920-1900, אוסף מטסון – מחלקת הצילום של המושבה האמריקאית, ספרית הקונגרס

 

על פי סגן מנהל הארכיון לתולדות ההגנה, שמרי סלומון, רשימת בתי הקפה נוצרה על ידי עובדי שטח של המחלקה הערבית בשירות המודיעין. הרשימה היא כנראה אסופת מחקר שנרקמה על ידי מספר סיירים והמידע רוכז יחד. אומנם לא מופיע אדם ספציפי כיוצר המסמך אך מי שחתום בסופו הוא "בנימין", כינוי שכנראה מתייחס ליעקב לובליני שהיה ראש השלוחה של שירות המודיעין בכללותו. לשאלתי אודות גישת סיירים יהודים ללב חיי הרחוב והקפה של חיפה השיב סלומון שיהודים וגם ערבים עבדו בשירות המודיעין. הבנתי לבד דרך עיון במסמכים שערבים גויסו כמשתפי פעולה דרך סחיטה, כפי שניתן לראות באותו תיק של רשימת בתי הקפה. ייתכן שזוהי גם הסיבה לכך שבכל רשומה ישנה התייחסות להימצאותו או אי-הימצאותו של רישיון לממכר אלכוהול. מידע זה אולי שימש נגד בעלי בתי הקפה. בכל מקרה, בין שנרשם על ידי משתף פעולה ערבי או בין שנרשם על ידי איש מודיעין יהודי, בשני המקרים אין להתייחס למידע כמשקף את האמת.

 

מתוך מכתב 5/ מע"ר מ-17.1.46 113 – 36/0, ארכיון ההגנה

 

אני מקווה שהרשימה תשמש חוקרים וחוקרות שמעוניינים בהיסטוריה החברתית של חיפה ובמרקם האורבני של האזור לפני 1948. חיפאים ותיקים ידעו אולי לאתר את הבניינים שבכתובות, הגם שחלק משמות הרחובות שונו מאז. אולי יהיה מי מכם שיגדיל וימצא את משפחות הבעלים. חיפה הייתה ועודנה עיר מעורבת, ובתי הקפה שלה הם בראש ובראשונה מרחבים אזרחיים וורנקולרים. ישנן אפשרויות רבות לשימור עברה של עיר, להחייאתו וללמידה ממנו. מיפוי בתי הקפה, יצירת מסלולי הליכה בעקבותיהם, מפגשים עם צאצאי הבעלים, איסוף עדויות בעל פה ועוד הן רק כמה פעילויות שעשויות להקל על ההתמודדות עם הארץ הזאת ועם עברה.

 

********

 

 

סוג א –  בתי הקפה המהווים מקום ריכוז של פעילים בעבר ובהווה (לחצו לרשימה המקורית)

קפה "קולקב א-סבאה" (כווכב אל צבאח) חיפה, רחוב המלכים 28
בעל הקפה – קאסם ג'אבר, מוסלמי
הקפה משמש מקום קבוע לריכוז אספסוף וכן יש בו בית-בושת. יש לקפה גם כניסה מיוחדת מוסווית מאחורי הבנין. בקפה נמכרים משקאות חריפים ברישיון.

קפה "ג'ורג'" – חיפה, רחוב אלנבי 1, בית עזיז חיאט
בעל הקפה פאדול ג'אמיל קוואר (קעוואר), נוצרי
היה קצין המשטרה בחיפה עד 1938, פוטר מהמשטרה כאשר נוכחו שהוא קשור עם הכנופיות. ממשיך עד היום לנצל קשרים שונים בקשר לרכישת נשק, לשם כך נכנס לעבוד כפקיד בחברת "סטיל" בכדי להמצא בקשר עם חבר הנהגים הרצויים לו ולבצע את הדרוש לו.
בקפה נמכרים משקאות חריפים ברישיון.

מלון "וינדזור" חיפה, רחוב ההר
בעל המלון הוא מיסטר בוטאג'י, נוצרי
האח הבכור מבין האחים בוטאג'י. יש לו מלון גם בשדרות הכרמל. בסוף 1938 הצטרף לחוסיינים שלפני כן התנגד להם. קשרים רבים לו עם הארצות השכנות. יש לו גם בית מסחר לנשק ברשיון. ב-1938 תמך במרד בכסף רב ובהשגת נשק. עוזר גם כיום בהשגת כל מה שעולה בידו. מופיע כלפי חוץ כמתנגד לציונות וליהודים וקשור עם ה-ס.י.ד.

קפה ברחוב ואדי סאליב 28, חיפה
בעל הקפה פריד שבאן אל-חאג' אחמד, מוסלמי כבן 52 ממפלגת החוסיינים
בימים לא שקטים מתנהלות אצלו הפגישות של רובע ואדי-סאליב. בקפה אין משקאות חריפים.

קפה ברחוב ואדי סאליב, בית פרטי, חיפה
בעל הקפה – עבדול אבו-טלאט, נוצרי ממפלגת החוסיינים
בן 45 בערך. בעל השפעה ברחובו. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב שער המזרח, בית חסן א-דיק, חיפה
בעל הקפה – נאיף גלאיני, מוסלמי
מראשוני האוהדים של שייך קאספ ב-1936. הקפה משמש כמקום הטפה לערבים. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב הג'ירייני, בית מג'דאלני, חיפה
בעל הקפה – נאיף אל-סופאדי, מוסלמי. הקפה שימש בזמן המאורעות כמקום סליק וריכוז אנשים מזוינים. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב עיראק 136, בית חסן טנקארי, חיפה
בעל הקפה – מחמד אל-חאג' חליל עביידה
לעתים קרובות מתקיימות בקפה פגישות של החוסיינים. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב הנביאים, בית אבו פייסל, חיפה
בעל הקפה – טנוט אליאס זאהיר, נוצריֿ
המקום משמש להברחת חשיש, אופיום וגם נשק. אין בקפה (גם מסעדה) משקאות חריפים.

 

סוג ב – בתי קפה שבהם מתרכזים פעילים אך פחות מאלה שבדרגה א (לחצו לרשימה המקורית)

קפה ומסעדה בשדרות הכרמל 28, חיפה
בעל הקפה – ג'ורג' שוץ, שויצרי, נוצרי
נעצר ע"י המשטרה כחשוד בריגול גרמני-איטלקי. התחתן עם יהודיה הונגריה בשם רוז'יצה אשר התנצרה. בעלת השפעה בחוגי המשטרה ובעזרתה השתחרר מהמעצר. הקפה משמש כמקום קבוע לתעמולה אנטי-ציונית ע"י פקידי הממשלה האנגלים והערבים. בקפה משקאות חריפים ברישיון.

הקלוב האורתודוכסי – נוצרי, רח סטנטון, בית הגב' ניוטון, חיפה
מזכיר הקלוב הוא נאצרי רונטוז, חבר בוועד הסניף של האגודה הנוצרית המוסלמית בחיפה.

קפה צנטרל, רחוב השוק, חיפה
יש שם גם בית בושת. בעל הקפה – קוסטנדי איוב א-זאהר.
המקום משמש לפגישות של האספסוף המעורב, פתוח גם בערב. בקפה משקאות חריפים ברישיון.

קפה רויאל באר, רחוב המלכים 58
בעל הקפה – ג'ורג' מחפוז, נוצרי
בקפה מתרכזת המשטרה הבריטית, לעתים קרובות מתקיימות שם פגישות בין השוטרים הבריטיים לבין המוסלמים והנוצרים הצעירים. בקפה משקאות חריפים ברישיון.

קפה ויקטוריה, רחבת חמרה-חיפה
גם בית בושת. בעל הקפה – מירי מג'דלני, נוצרי
מקום ריכוז של האספסוף. נמכרים משקאות חריפים ברישיון.

קפה ראמסם, רחוב יפו 72, חיפה
בעל הקפה – חנא דקלוש, נוצרי
היה פעיל במאורעות 1936/39. המקום משמש לפגישות הנוער המוסלמי והנוצרי. משקאות חריפים ברישיון.

קפה בשוק אל-אבייד, חיפה
בעל הקפה – באדייה – אלמנתו של פואד ג'דה. תומכת וחברה בקלוב הנשים של המוסלמיות והנוצריות. בקפה מבקרים רבים מהמשטרה הבריטית ונשים רעולות אשר קשה לקבוע את טיבן. בקפה משקאות חריפים ברישיון.

קפה "רויאל", רחבת חמרה, חיפה
בעל הקפה – סולימאן ג'אבור
מקום פגישה של הנוער המוסלמי והנוצרי. בקפה משקאות חריפים ברישיון.

קפה קוינס באר, רחוב יפו 76, חיפה
בעל הקפה מוסה אליאס עבוד, נוצרי
חבר פעיל באגודה הנוצרית המוסלמית. יש לו קשר אמיץ עם המשטרה הבריטית. בקפה נערכות לעתים קרובות פגישות.

בית קפה ברובע סייקאלי, בית פרטי, חיפה
בעל הקפה – אמיל זאכה, נוצרי
היה לפנים קצין במשטרה הא"יית, פוטר לפני 18 שנה. בן 50 בערך. הוא אחיו של מי שהיה עורך העיתון "אן-נאפייר" שנפסק בזמנו ובעליו מת. אמיל זאכה משלים בין המוסלמים והנוצרים בסכסוכים שונים. אין בקפה משקאות חריפים.

מסעדה ברחוב השוק, חיפה
בעל המסעדה קאמל אל-חאליק
משמש כשליחו של ראשיד איברהים בענינים בלתי ליגליים. אין במסעדה משקאות חריפים.

קפה ברחוב השוק, בית הוואקף המוסלמי, חיפה
בעל הקפה – פאחרי קרידלי. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב השוק, בית הוואקף המוסלמי, חיפה
בעל הקפה – מטבח מקבול. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב השוק, בית הוואקף המוסלמי, חיפה
בעל הקפה – קאסם חליל אל-טאוויתי. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב השוק, בית הוואקף המוסלמי, חיפה
בעל הקפה – טופיק צאלח. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב השוק, בית הוואקף המוסלמי, חיפה
בעל הקפה – נימר חסן, אין בקפה משקאות חריפים.

 

בכל בתי הקפה הנ"ל הנמצאים בבית הוואקף המוסלמי – מתאסף ההמון לכניסת התפילה למסגד ומשם באות ההוראות.

קפה ומסעדה ברחוב עיראק 124, בית פרטי, חיפה
בעל הקפה – עבד-אללה זיינא
מחסידיו של שייך קאסם. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ומסעדה ברחוב הג'רייני, חיפה
בעל הקפה – שאפיק צאלח
הקפה משמש כמקום להטפה. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב איבן אל-אטיר 30, ליד תחנת הכרמל, חיפה
בעל הקפה – חנא ניקולר חלאסי, נוצרי
הקפה משמש לפגישות הנוער הנוצרי והמוסלמי ברובע הקפה. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה בערד אל-ראמל, הכביש הישן לעכו, חיפה
בעל הקפה – מחמד חסן חאג' אחמד
הקפה משמש בערבים למקום הטפה אשר נגינת כנור ושירה מסווה על כך. בעל הקפה הנו ממפלגת החוסיינים. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ומסעדה ברחוב חורי 25, בית ואג'ייה מוראד, חיפה
בעל הקפה – קאויראק פולידיאן, ארמני
מקום פגישה לנוער הנוצרי והמוסלמי. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב הג'ירייני, בית מוראד, חיפה
בעל הקפה – מחמד מוצטפה בקאנג', מוסלמי
הקפה משמש פעמיים בשבוע בערב למקום הטפה. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ומסעדה ברחבת חמרה, בית הכנסייה המרוניטית, חיפה
בעל הקפה – אנדריוס חנא איוב, נוצרי
בזמן המאורעות היה הקפה מקום קבוע לריכוז הטרוריסטים ביום. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב יפו 97, חיפה
בעל הקפה – חנא אבודי, נוצרי
הקפה משמש לפגישות של האספסוף הנוצרי והמוסלמי. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ומסעדה ברחוב הואדי 42, חיפה
בעל הקפה – יוסף גיזאווי, מוסלמי, סוחר בנשק
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב ההר 1, בית ד"ר טאביל, חיפה
בעל הקפה – ג'ורג' חביב נעמה, נוצרי
חסיד נלהב של החוסיינים ופעיל מאוד ביניהם. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב יפו 144, ליד תחנת הנמל, חיפה
בעל הקפה – עבדול נאסיח א-דין
הקפה משמש מקום פגישות לנוער הנוצרי והמוסלמי. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב עיראק 106 בבית יורשי חאג' חליל טאהא
בעל הקפה – מחמד ראגב חאג' איברהים, מוסלמי
הבית והקפה משמשים לפגישות קבועות של מוסלמים פעילים.

 

סוג ג – בתי קפה שבהם מתרכזים אנשים שהיו פעילים בסמן המאורעות ויהיו פעילים אם יתעורר אי-שקט, אולם עכשיו אינם פעילים (לחצו לרשימה המקורית)

קפה פנורמה על הר-הכרמל
בעל הקפה – לואיזה טלבוט
קודם ניהל את הקפה הגרמני וילהלם פריצ'ה שנעצר עם פרוץ המלחמה. אומרים שלואיזה היא בתו, אולם קשריה עם אנגלי אחד איפשרו לה להמשיך בניהול הקפה. בקפה זה נפגשים אנגלים, לרוב אנשי המשטרה. באים לשם גם ערבים מהשכבה הבינונית והגבוהה. בקפה משקאות חריפים ברישיון.

קפה ברחוב יפו, בנין ג'ורג' ג'דה
בעל הקפה – אסקנדר עבד אל-נול, נוצרי
בקפה משקאות חריפים.

קפה מול תחנת הרכבת המזרחית
בעל הקפה – אליהו נאצר, נוצרי
בקפה משקאות חריפים ברישיון.

קפה ברחוב סטנטון 76, חיפה, בית קטקודה
בעל הקפה – שורקאט מוצטפה טורק, מוסלמי
אין משקאות חריפים.

קפה ברחוב חיג'אז 10, בית ליאון לוי (יהודי), חיפה
בעל הקפה – יוסף פאראן, מוסלמי
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב המלכים 42, חיפה
בעל הקפה – אוסמן יוסף פאראן, מוסלמי
אין בקפה משקאות חריפים.

מסעדה ברחוב הכנסיות, בית פרטי, חיפה
בעל המסעדה – סעיד צאלח אנקון, מוסלמי
אין במסעדה משקאות חריפים.

קפה בשוק אל-אביאד, בית אביאד
בעל הקפה – יוסף מאושי
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה בשוק אל-אבייאד, בית אבייאד, חיפה
בעל הקפה – באשארה נאקוויל
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב עיראק 36, בית מחמד סעד א-דין, חיפה
בעל הקפה – אחמד מחמד חאמזי
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה בשוק אבייאד, בית המנזר הלטיני
בעל הקפה – באשארה חביב
אין בקפה משקאות חריפים.

מסעדה ברחוב המלכים 54, בית עזיז חיאט
בעל הקפה – עזאת גאראווי
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ומסעדה ברחוב הואדי 47, חיפה
בעל הקפה – מנחיאן ג'אבור ג'חשאן
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב המלכים 30, בית חבייאב, חיפה
בעל הקפה – מחמד חאדיב אל צולח
אין בקפה משקאות חריפים

קפה ברחבת חמרה, בית מוחאשאן, חיפה
בעל הקפה – מוצטפה בראקנדה
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב יפו 122, בית פרטי, חיפה
בעל הקפה – נימר זאביין
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה בשוק אל-אבייאד, בית הוואקף היוני הקטולי
בעל הקפה – ג'וד אוטאקי
משמש כמקום לאספסוף. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב איבן אל-אטיר 31 מול תחנת הכרמל, חיפה, הבית של אליאס עיון
בעל הקפה – סאמי איוב באהווי, נוצרי
לפעמים מתקיימות שם פגישות של הצופים הנוצרים. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב עירק 30, חיפה
בעל הקפה – ראג'יב אאיד מואדמר
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב עין-דוד 28, בית הוואקף הקטולי, חיפה
בעל הקפה – ריג'יס באחרי דאייב, נוצרי
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ומסעדה ברחוב סטנטון 68, חיפה
בעל הקפה – מארי חסן אל-קילאני
הקפה משמש להברחת סמים: קוקאין וחשיש. אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב השוק, חיפה
בעל הקפה – מחמד חסן קלינאני (אחיו של הנ"ל)
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב השוק, בית דאלאל, חיפה
בעל הקפה – שאפיק חוסייני
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב השוק, חיפה
בעל הקפה – סובחי סעיד סלאמי
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב חיג'אז 8, חיפה, בית לאון לוי
בעל הקפה – אחמד עלי עומר
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב יפו 65, חיפה
בעל הקפה – לואיס אל-אשי, נוצרי
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב המלכים 7, חיפה
בעל הקפה – עבד אל-נאסר
אין בקפה משקאות חריפים.

קפה ברחוב המלכים 1, חיפה, בית סנדוקי
בעל הקפה – שאפיק אל-סולח
משמש כמקום קבוע לסבלים. אין בקפה משקאות חריפים

קפה ברחוב עירק 110, בית פאטמה עיראני (חברה באגודת הנשים המוסלמיות), חיפה
בעל הקפה – חוסיין מחמד חרייבה אל-דאדה
אין בקפה משקאות חריפים

 

 

אורי צבי גרינברג כועס: לא רוצה נדבות

המכתב שחושף קצת ממזגו הסוער של הסופר והמשורר המוכר.

אורי צבי גרינברג בביתו ברמת גן, 1976. צילום: סער יעקב, לע"מ

השבוע ימלאו 36 שנה למותו של המשורר אורי צבי גרינברג (9 במאי 1981) – ולציון היום הזה, הנה מכתב שנמצא בארכיון גנזים של אגודת הספרים, ומעיד למי שעוד צריך הוכחה על מזגו הסוער. ב-10 לאפריל 1942 התקבל באגודת הסופרים מכתב נזעם. השולח: המשורר אורי צבי גרינברג, שהחליט להשיב לאלתר 5 לירות ארץ ישראליות שהועברו אליו דרך האגודה כ"סיוע לסופרים" מכספי תרומה.

"הוגד לי שנפלו בחלקי 5 לא"י מנדבת הד"ר רוטבלוד לסיוע סופרים. אני מתכבד להודיע שאני מותר על 5 הלא"י הנ"ל ואני מבקש להחזירן לידי הד"ר רוטבלוד, שוודאי נתכוון לטובה, ביחד עם העתק ממכתבי זה. אינני יודע כיצד … ‏[נקלט?] שמי במסגרת הנדבה הזאת. מכל מקום: הדבר גרם לי דאבה".

 

ארכיון גנזים

 

ובאותה הזדמנות – תמונה משותפת של אורי צבי גרינברג (מוקפד בלבושו, מגוהץ ומוקפד) עם המשורר אברם ברוידס (מרושל כהוגן). ראו את הכובעים של שניהם, זה מושפל למטה כקערה וזה שוליו זקופים מעוררי כבוד והדר. ואגב, חיפוש בלשי מעלה כי השלט על הקיר הוא של מעבדה רפואית של לייב (אריה) חזנובסקי, אביו של ברוך חזנובסקי. ברוך היה פעיל בלח"י, מה שמסביר אולי מדוע הגיע אורי צבי גרינברג למקום זה, וייתכן כי נפגש במקרה באברהם ברוידס.

 

ארכיון גנזים

לארכיון גנזים באתר "אז"

"הכנופיה" של אורי צבי גרינברג

"הייתה מלחמה ונפצעתי" – יורם קניוק כותב להוריו ב-1948

מתנות אמתיות ודמיוניות שכתב הסופר משה מוסנזון אל בתו, הסופרת דבורה עומר