שבועות

---

חג השבועות הוא מן החגים הקדומים ביותר ביהדות ואחד משלושת החגים החשובים, שלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות.

החג חל כעבור שבעה שבועות בדיוק מיומו השני של חג הפסח. חג השבועות "משלים" במהותו את חג הפסח, שכן חג הפסח מציין את גאולתם הפיזית של בני ישראל מעבדותם במצרים, ואילו תהליך גאולתם הרוחנית הושלם רק בחג השבועות: ביום הזה, במעמד הר סיני, מסר להם אלוהים את התורה ובה ערכי מוסר וחברה נעלים. לפיכך מכונה חג השבועות גם חג מתן תורה.

לחג שמות רבים: יום החמישים, חג הקציר, חג מתן תורה, חג השבועות, יום הביכורים, חג עצרת, יום הַקְהֵל, ובראשי-תיבות: "חקת שבעה" – חמישים, קציר, תורה, שבועות, ביכורים, עצרת, הַקְהֵל.

מנהגי חג השבועות

בחג השבועות קוראים את מגילת רות. המסורת נימקה זאת באופנים שונים. המגילה עוסקת במעשה חסד המתרחש בתקופת הקציר. המגילה מספרת על רות המואבייה שקיבלה על עצמה את התורה והצטרפה לעם ישראל. בסיום מגילת רות, המתרחשת באזור בית-לחם, מסופר שרות המואבייה היא סבתא-רבתא של דוד המלך. וכך, חסד עם זרים ושכר על גמילות חסדים, הצטרפות לעם ישראל, קבלת התורה, והלגיטימיות של מלכות בית-דוד הם התשתית של מגילת רות. קריאת המגילה בחג השבועות כורכת יחד את כל היסודות הללו.

מנהג נוסף שהתפשט בקהילות ישראל בחג השבועות הוא אכילת מאכלי חלב. הסיבה לכך אינה ברורה, אבל רבים טוענים שבשבועות אוכלים מאכלי חלב כיוון שכשהתורה ניתנה, ואיתה ניתנו כל הלכות הכשרות כמקשה אחת, לא יכלו בני-ישראל להספיק להכשיר סכינים, לשחוט בהמות ולהכין בשר כדי לחגוג את מתן תורה, ולכן אכלו מאכלים חלביים. סברה נוספת, מדרשית באופייה, מתבססת על הפסוק בשיר השירים "חלב ודבש תחת לשונך", המובן כרמז לתורה. בהקשר זה רואים בחלב את מידת החסד, כקשר לאם, כמזון הראשון של התינוק וכגורם המאחד בין כל בני-האדם. על פי תפיסה זו, בשר קשור לתאווה ואילו חלב למידות מתונות של חסד, רחמים והרמוניה, ערכים הנקשרים לתורה, לקבלת המצוות ולהשפעה הרצויה של התורה על האדם.

ההתיישבות העובדת בארץ ישראל בחרה ביום זה כיום המבטא את הקשר לארץ ישראל וחידשה את טקסי הקציר והבאת הביכורים. בולטת במיוחד מסורת הבאת הביכורים שהשתרשה בקיבוצים. טקס הבאת הביכורים בקיבוצים היה הזדמנות להציג את ההישגים של כל ענפי המשק בשנת היצור. בתהלוכה של עגלות מקושטות ועמוסות כל הענפים היו מציגים את החידושים במיכון ובאמצעי היצור וכן דוגמאות מהיבול הטרי, ובכלל זה גם יבול התינוקות שנולדו במשק מאז חג השבועות הקודם. בנוסף לכך, התפתח פן תיאטרלי שהתבטא גם במורכבות של תהלוכות הביכורים וגם במסכתות שהועלו בפני הקהל הרב. בארכיון הספרייה הלאומית שמורים מסמכים המתעדים את הפן הזה של חג השבועות בקיבוצים. טפסים אחידים של "ועדת החגים הבינקיבוצית" ובהם הצעות לקישוט העגלות מאיירים עבורנו את הממד החזותי של החג: "מכונית שדפנותיה נפתחו וכוסו בד אוהלים עד שהיא נראית כמין גבעה, שעליה מסודרים בצורה מתאימה זני התבואה בצורה טבעית" ואילו ענף הרפת יכול לבחור בהצעה הבאה: "פרה מקושטת, שקרנותיה מצופות זהב, עליה סל, בתוכו – עֶגלה." וגם על ענף המדגה חשבו אנשי ועדת החגים: "סירה על גבי עגלה. רשתות ומכשירי דיג. הדג עצמו – מנחת הביכורים – בתוך הרשת."

חג השבועות בספרייה הלאומית

באוספי הספרייה הלאומית פריטים רבים המתעדים את שבועות בארץ ישראל ובקרב העם היהודי בעולם: שירים לשבועות, כרזות, תמונות מחגיגות שבועות בקיבוצים ועוד. התיעוד שבידי הספרייה הלאומית כולל גם גרסאות היתוליות של הבאת הביכורים, כפי שהתפתחו בקיבוצים שונים. כמו כן, ישנן כרזות משנות ה-20 וה-30 שמזמינות את הציבור לתהלוכות ביכורים המוניות בערים.