audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

האל העירה וראה

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל משה חבושה
  • 2.
    ספרדים מסורות המזרח - בבל משה חבושה
  • 3.
    ספרדים מסורות המזרח - כורדיסטן משה חבושה
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר האל העירה וראה
מעגל השנה לכל עת;שבת;שירת הבקשות
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • הָאֵל, הָעִירָה וּרְאֵה צַר עַל עַם שָׁפָל יִגְאֶה –המשורר מבקש מהאל להתעורר כביכול ולהביט על השפלתו של עם ישראל בידי אויביו.
    • פּוֹרֵץ גֶּדֶר חֶדֶר – האויב פורץ וחודר לביתו של עם ישראל.
    • עֵדֶר הַנִּלְאֶה, נָע בַּמִּדְבָּר – עם ישראל משול לעדר צאן הנודד במדבר הגלות, עייף ומדוכא בצרות. הביטוי נע במדבר מבוסס על הפסוק 'וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר' (במדבר לב, יג(.
    • נִשְׁבָּר בַּבַּר אֵין רוֹאֶה – רומז לפסוק בשמות כב, ט: 'כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה... וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר... אֵין רֹאֶה'. וכאן הכוונה שכביכול אין מי שמשגיח עליו. בַּר הוא כינוי לשדה פתוח; הוא נזכר באיוב (לט, ד) ורגיל בארמית.
    • צָעִיר חוֹזֶה מַדּוּחַ, וּבְשֵׁם קָדְשָׁךְ בָּטוּחַ – המשורר רואה בצרות הגלות אבל מוסיף לבטוח בה' שיושיעו. המילה מַדּוּחַ קשורה לדחייה ולנידחוּת. חוֹזֶה מַדּוּחַ הוא ביטוי המיוסד על הפסוק באיכה ב, יד: 'וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים'; פסוק אחר המשמש לרקע הטור הוא בתהלים לג, כא: 'כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ'.
    • אֵל חַי! כַּמָּה שַׁמָּה לָמָּה יָנוּחַ, גַּם יִתְעַדַּן חֶמְדָּן וּמְדָן עִם שׁוּחַ – המשורר פונה בקובלנה לה' ושואל עד מתי ישבו אויבי ישראל לבטח. שַמָּה, חֶמְדָּן, מְדָן ושׁוּחַ הם עמים מבני עשו וישמעאל הנזכרים בבראשית (כה, ב; לו).
    • יוֹנָה! כִּי בִי תּוֹחַלְתֵּךְ – ה' פונה במענה לעם ישראל המשולים ליונה (ראו למשל בבלי ברכות נג עמוד ב) ומעודד אותה – שימי תקוותך בי!
    • רָאִיתִי בִּשְׁבִי שִׁבְתֵּךְ – מכיר אני ויודע עיכובך בשבי ובגלות. זוהי ראייה שיש בה הזדהות, על דרך הראייה שראה ה' את סבל עמו במצרים: 'וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו' (שמות ג, ז).
    • גָּאוֹן נִפְשִׁי חָפְשִׁי – עת תצאי לחפשי, נוחי והירגעי בגאון, ולא בשפלות.
    • וּנְשִׁי צוֹק עִתֵּךְ – שכחי את הצרות שהיו מנת חלקך. צוֹק עִתֵּךְ – לחץ הזמן, והוא ביטוי המזדמן בדניאל ט, כה: 'וּבְצוֹק הָעִתִּים'.
    • חַכִּי, בִּתִּי, עִתִּי – המשיכי לייחל ולצפות לעֵת שלי, כלומר ליום גאולתי. רעיון דומה מובע בפסוק בצפניה ג, ח: 'לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם ה' לְיוֹם קוּמִי לְעַד'.
    • אִתִּי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ – אשלם לך את גמולך, כלומר אביא עלייך את סופֵך הטוב.
    • נוֹסְעָה יוֹנָתָךְ חוֹנָה – כביכול משיבה היונה לה': אין לי מנוחה, נעה אני ונדה, כמו בני ישראל במדבר שנאמר עליהם 'וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ' (במדבר לג).
    • בִּכְפוֹר וּבְקֶרַח לָנָה, גַּם בַּחֹרֶב – סובלת מִקור ומחום, כמשל לפגעי הזמן. רמז מהדהדים כאן דברי יעקב ללבן (בראשית לא, מ): 'הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי'.
    • עוֹרֵב אוֹרֵב לַיּוֹנָה – העורב הוא משל לאויבי ישראל המבקשים את רעתם. העורב והיונה הם משל לניגוד בין צדדים על פי סיפור תיבת נח (בראשית ח).
    • לִבָּהּ שׁוֹאֵל מֵאֵל: גּוֹאֵל יָבוֹא נָא! – משאלת הלב של ישראל היא ביאת הגואל.
    • רֹאשׁ יִשְׂאוּ בָּנִים דּוֹרְשַׁי – המשורר מייחל ליום שבו ילכו ישראל בגאון. רֹאשׁ יִשְׂאוּ הוא ביטוי לרוממות ולגדולה, כפי שעולה מפסוקים כגון 'וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ' (תהלים פג, ג); דּוֹרְשַׁי הוא כינוי לעם ישראל, המבקשים קרבת ה', והוא מבוסס על הפסוק בתהילים ט, יא: 'כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ ה'.
    • יוֹבִילוּ מְלָכִים שַׁי – שיבוץ הפסוק בתהלים סח, ל, המייחל ליום שבו מלכי ישראל יעלו לבית ה' בזבחי תודה.
    • צֹאנִי אֶקְנֶה – לא יהיו עוד קנויים לעבדים לאויביהם, אלא אשוב אני להיות להם לרועה ולמנהיג.
    • אֶפְנֶה אֶבְנֶה מִקְדָּשַׁי – אשים סוף להסתר הפנים הגורם לצרות הגלות, ואשים פני לבניין המקדש.
    • אֶהְיֶה דּוֹרֵשׁ שֹׁרֶשׁ יוֹרֵשׁ בֶּן יִשַׁי – אבקש וארצה בהתגלות משיח בן דוד, שהוא נצר לישי. לשון הטור בנויה על הפסוק בישעיהו יא, א: 'וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה'.
    • וּבְנֵה מִקְדָּשׁ וּמִגְדַּל צִיּוֹן – כלומר בית המקדש וירושלים, על פי הפסוק בתהלים מח, יג: 'סֹבּוּ צִיּוֹן... סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ'.
    • וּכְבוֹד צַר יִדַּל – יושפל כבודו של האויב, ויש כאן בקשה הפוכה לנבואה הנזכרת בישעיהו יז, ד: 'וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִדַּל כְּבוֹד יַעֲקֹב'.
    • אוֹתָהּ הָשֵׁב, אֵשֵׁב – השב את היונה למקומה ותשב בו לבטח.
    • יֵשֵׁב שֶׂה נִבְדָּל תּוֹךְ אוּלַמָּךְ עִמָּךְ – השה הנידח והגולה, כמשל לעם ישראל, ישב בבית המקדש בלִוויית השכינה. האוּלָם הוא חלק עיקרי בבניין המקדש, והפך לכינוי פיוטי למקדש כולו.
    • וּשְׁמָךְ יִתְגַּדַּל – על שם הפתיחה לקדיש: 'יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא'.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?