ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
קום יחידתי להלל קוּם יְחִידָתִי לְהַלֵּל אֵל בְּיוֹם שַׁבַּת מְנוּחָה פִּצְחִי שִׁירִים תְּמַלֵּל זַמְּרִי עִרְכִי שְׁבָחָה שַׁחֲרִי נֶגֶד פְּנֵי אֵל קוּם בְּאַשְׁמֹרֶת בְּשִׂמְחָה דּוֹר לְדוֹר הָחֵל וְגָמוֹר שׁוֹמְרִים יוֹם הַשְׁבִיעִי אֶזְכְּרָה זָכוֹר וְשָׁמוֹר אֶקְרְאָה עֹנֶג לְרִגְעִי שֵׁשׁ יְמֵי מַעְשֶׂה לְעַבְדּוּת אֶעֱבוֹד בָּהֶם בְּפָרֶךְ מַס וְעֹל אָרַךְ בְּגָלוּת כָּל יְמֵי חַיַּי בְּמֹרֶךְ יוֹם שְׁבִיעִי שָׂם לְחֵרוּת יוֹם מְנוּחָה הוּא בְאֹרֶךְ וַאֲדוֹן כֹּל צָר וּמָאוֹר קִדְּשׁוֹ דוֹדִי וְרֵעִי אֶזְכְּרָה זָכוֹר וְשָׁמוֹר אֶקְרְאָה עֹנֶג לְרִגְעִי נִשְׁלְמוּ בוֹ כָל מְלָאכוֹת רוּם שְׁמֵי עֶרֶץ וְאֶרֶץ בּוֹ אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת נָח וְנִתְעַלָּה בְמֶרֶץ טוֹעֲמָיו חַיִּים לְזַכּוֹת אוֹהֲבָיו עוֹמְדִים בְּפֶרֶץ דִּבְּרָה עַל לֵב וְתִשְׁמוֹר כָּל מְכַבֵּד שַׁעֲשׁוּעִי אֶזְכְּרָה זָכוֹר וְשָׁמוֹר אֶקְרְאָה עֹנֶג לְרִגְעִי נָעֲמָה בֵין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּכָל לָשׁוֹן וַאֲמִירָה עֵת רְאוֹת פָּנִים חֲדָשׁוֹת עִם הֱיוֹת נֶפֶשׁ יְתֵרָה אֶשְׂבְּעָה עֹנֶג נְפָשׁוֹת נֵר וְאוֹר מִצְוָה וְתוֹרָה הַפָּרָשָׁה חוֹבָה לִגְמוֹר כֹּהֵן לֵוִי עַד שְׁבִיעִי אֶזְכְּרָה זָכוֹר וְשָׁמוֹר אֶקְרְאָה עֹנֶג לְרִגְעִי בַּחֲרוּ מִבְחַר בְּגָדִים תִּלְבְּשׁוּ חֵן וַעֲטָרוֹת גַּם קְחוּ הַרְבֵּה מְגָדִים תַּעֲנוּג עִם אוֹר מְנוֹרוֹת מִגְדְּנוֹת נֶפֶשׁ חֲמוּדִים מִדְּבַשׁ אִמְרוֹת טְהוֹרוֹת לֶאֱלֹהִים שִׁיר וּמִזְמוֹר גַּם בְּרֹן אֶשְׁתֶּה גְבִיעִי אֶזְכְּרָה זָכוֹר וְשָׁמוֹר אֶקְרְאָה עֹנֶג לְרִגְעִי נֶאֱמָן עֶבֶד ה' שָׂם פְּאֵר כָּלִיל בְּרֹאשׁוֹ מַתְּנַת חֶלְקוֹ בְסִינַי הוֹד וְתִפְאֶרֶת לְבוּשׁוֹ נֶאֱמַר אֲנִי ה' וּשְׁמִירַת יוֹם קְדוֹשׁוֹ וַאֲזַמֵּר לוֹ בְמִזְמוֹר יָד אֲרוֹמֵם עַל מְנִיעִ י אֶזְכְּרָה זָכוֹר וְשָׁמוֹר אֶקְרְאָה עֹנֶג לְרִגְעִי יָהּ לְמָתַי קוֹל פְּחָדִים קָרְבָה קֵץ הַפְּלָאוֹת מָשְׁלוּ בָנוּ עֲבָדִים צִמְּתוּנוּ הַתְּלָאוֹת שַׂמְּחָה לֵב הַיְּהוּדִים יָהּ וְחוֹכֵי הַנְּבוּאוֹת יַעֲמוֹד אֵלִי בְהַר מוֹר אֶחֱזֶה דוֹדִי וְרֵעִי אֶזְכְּרָה זָכוֹר וְשָׁמוֹר אֶקְרְאָה עֹנֶג לְרִגְעִי |
|
פיוט לפרשת תרומה ופרשת מקץ משירת הבקשות של יהודי מרוקו. המחבר חתם שמו – דוד הלוי – בראשי הטורים הקצרים הבאים באמצע כל מחרוזת; הפייטן מקדיש את שירו לשבת, ומוצא בה נחמה וקורת רוח: "דּוֹר לְדוֹר הָחֵל וְגָמוֹר / שׁוֹמְרִים יוֹם הַשְׁבִיעִי // אֶזְכְּרָה זָכוֹר וְשָׁמוֹר / אֶקְרְאָה עֹנֶג לְרִגְעִי". פיוטנו מתכתב כמה פעמים במהלכו עם אחד מפיוטי השבת הידועים ביותר – 'על אהבתך אשתה גביעי', לר' יהודה הלוי. בין שני הפייטנים הלויים – ר' יהודה הקדום ור' דוד המאוחר – מתקיימים יחסים מעניינים של מסורת וחידוש. אל מול דברי ריה"ל הפונה כביכול לשבת עצמה, ומספר לה כי "שֵׁשֶׁת יְמֵי מַעֲשֶׂה לָךְ כַּעֲבָדִים / אִם אֶעֱבֹד בָּהֶם אֶשְׂבַּע נְדוּדִים / כֻּלָּם בְּעֵינַי הֵם יָמִים אֲחָדִים / מֵאַהֲבָתִי בָךָ יוֹם שַׁעֲשׁוּעִי", אומר פייטננו: "שֵׁשׁ יְמֵי מַעְשֶׂה לְעַבְדּוּת / אֶעֱבוֹד בָּהֶם בְּפָרֶךְ // מַס וְעֹל אָרַךְ בְּגָלוּת / כָּל יְמֵי חַיַּי בְּמֹרֶךְ". אם ריה"ל הציג את ימי המעשה כ'עבדים' לשבת, ר' דוד הפייטן מציג את עצמו כעבד לימי המעשה; ובעוד ריה"ל מסוגל, בזכות השבת, לראות את ימי המעשה כברי-חלוף, ר' דוד דווקא מתקשה בכך, ומוצא בהם סמל לגלות ולימי חייו כולם. רוחות משבר ניכרות בטורים רבים בשירו. ואולי משום כך, יש ערך מיוחד ליכולתו 'לקרוא עונג' לשבת, הנזכרת לאחר כל מחרוזת כפזמון חוזר, ומשיבה לו כביכול את חייו. |
| • קוּם יְחִידָתִי לְהַלֵּל אֵל בְּיוֹם שַׁבַּת מְנוּחָה – הפייטן פונה אל נפשו, ומפציר בה להלל את הקדוש ברוך הוא ביום השבת. 'יְחִידָתִי' – נפשי, על פי דברי חז"ל במקומות רבים, למשל במדרש דברים רבה (ב:לז): "אמר רבי סימון: חמשה שמות נקראו לנפש, ואלו הן: רוח, נפש, נשמה, חיה, יחידה". • פִּצְחִי שִׁירִים תְּמַלֵּל זַמְּרִי עִרְכִי שְׁבָחָה – פתחי פיך לשיר ולזמר ולשבח את האל. שורש פ.צ.ח משמש בכמה פסוקים במשמעות של אמירת שיר הודיה – ראו למשל ישעיהו (נד, א): רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא חָלָה כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר ה'. • שַׁחֲרִי נֶגֶד פְּנֵי אֵל קוּם בְּאַשְׁמֹרֶת בְּשִׂמְחָה – השכימי בשחר לקבל את פני האל בשמחה. ברקע הטור עומדים דברי הנביא ישעיהו (כו, ט): נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ... וכן דברי משורר התהלים (קיט, קמח): קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ. על פי חז"ל, הלילה מחולק לשלושה או לארבעה חלקים המכונים 'אשמורות' (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, ג ע"ב); אך המילה 'אַשְׁמוֹרֶת' כשהיא לעצמה מציינת על פי רוב את השלב האחרון שבין הלילה לבוקר. • דּוֹר לְדוֹר הָחֵל וְגָמוֹר שׁוֹמְרִים יוֹם הַשְׁבִיעִי – מדורי דורות שומרים ישראל את השבת, ללא הפסק. הצירוף 'דּוֹר לְדוֹר' מופיע בכמה פסוקים במקרא – ראו למשל תהלים (קמה, ד): דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ. • אֶזְכְּרָה זָכוֹר וְשָׁמוֹר אֶקְרְאָה עֹנֶג לְרִגְעִי – ואף אני, הדובר, זוכר את הציוויים 'זָכוֹר' ו'שָׁמוֹר' שנאמרו ביחס לשבת, ואכתיר את מועד השבת, הזמן בו אני נמצא כעת, כזמן של עונג ונחת. ביסוד הטור עומדים דברי התורה בעשרת הדברות: בספר שמות הציווי הוא (כ, ז): זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, בעוד שבספר דברים הציווי הוא (ה, יא): שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. הטור מסתיים ברמיזה לדברי הנביא ישעיהו על אודות השבת (נח, יג-יד), הנאמרים בקידוש של יום השבת בבקר: אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר. • שֵׁשׁ יְמֵי מַעְשֶׂה לְעַבְדּוּת אֶעֱבוֹד בָּהֶם בְּפָרֶךְ – ששת ימי החול, הם עבורי ימי עבדות. הפייטן מתכתב עם פיוטו הנודע של ר' יהודה הלוי, 'על אהבתך אשתה גביעי', שמחרוזתו הראשונה נפתחת כך: "שֵׁשֶׁת יְמֵי מַעֲשֶׂה לָךְ כַּעֲבָדִים / אִם אֶעֱבֹד בָּהֶם אֶשְׂבַּע נְדוּדִים / כֻּלָּם בְּעֵינַי הֵם יָמִים אֲחָדִים / מֵאַהֲבָתִי בָךָ יוֹם שַׁעֲשׁוּעִי". ובעוד ריה"ל מציג את ימי המעשה כעבדים לשבת, פייטננו מציג את עצמו כעבד לימי המעשה. • מַס וְעֹל אָרַךְ בְּגָלוּת כָּל יְמֵי חַיַּי בְּמֹרֶךְ – ימי הגלות הם כימי המעשה, בהטילם על בני ישראל קשיים רבים. במקום שישראל יהיו המעבידים, הרי הם העבדים. 'מֹרֶךְ' – פחד, על פי ויקרא (כו, לו): וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף. • יוֹם שְׁבִיעִי שָׂם לְחֵרוּת יוֹם מְנוּחָה הוּא בְאֹרֶךְ – יום השבת הוענק לישראל כיום של חופש ומנוחה, ואף מאריכים אותו בהוספה של הקודש על החול. ואפשר שהמילה 'בְאֹרֶךְ' היא מלשון 'ארוכה', רפואה, על פי ירמיהו (לג, ו): הִנְנִי מַעֲלֶה לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים וְגִלֵּיתִי לָהֶם עֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת. • וַאֲדוֹן כֹּל צָר וּמָאוֹר קִדְּשׁוֹ דוֹדִי וְרֵעִי – הקדוש ברוך הוא יצר את השבת, וקידש אותה באורו. כינוי האל 'דוֹדִי וְרֵעִי' מיוסד על שיר השירים (ה, טז): חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם. • נִשְׁלְמוּ בוֹ כָל מְלָאכוֹת רוּם שְׁמֵי עֶרֶץ וְאֶרֶץ – בשבת הסתיימה מלאכת הבריאה של היקום כולו – השמים והארץ. ערץ הוא שם פיוטי לשמיים. ברקע הטור והמחרוזת עומד תיאור הבריאה בספר בראשית (ב, א-ב): וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. • בּוֹ אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת נָח וְנִתְעַלָּה בְמֶרֶץ – לאחר שהשלים את מלאכת הבריאה, נח הקדוש ברוך הוא ממלאכתו, ככתוב בשמות (כ, י): כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ, ולאחר מכן נתעלה במהירות אל מקומו. • טוֹעֲמָיו חַיִּים לְזַכּוֹת אוֹהֲבָיו עוֹמְדִים בְּפֶרֶץ – הטועם את טעם השבת זוכה לחיוּת המאפשרת לו להתמודד עם קשיי הגלות והשעבוד. הצירוף 'טוֹעֲמָיו חַיִּים לְזַכּוֹת' מנוסח כפרפראזה על קטע מתפילת מוסף של שבת: "מענגיה לעולם כבוד ינחלו / טועמיה חיים זכו / וגם האוהבי דבריה גדולה בחרו". הצירוף 'עוֹמְדִים בְּפֶרֶץ' על פי תהלים (קו, כג): וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית. • דִּבְּרָה עַל לֵב וְתִשְׁמוֹר כָּל מְכַבֵּד שַׁעֲשׁוּעִי – השבת כמו פונה לקדוש ברוך הוא בבקשה שיגן על כל מי שמכבד אותה. • נָעֲמָה בֵין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּכָל לָשׁוֹן וַאֲמִירָה – עת בין השמשות של יום שישי, בדמדומי הכניסה של השבת, נעמה לי מאוד עד שאין לי כביכול מלים לבטא זאת. גם כאן (וכן בטור הבא) מתכתב הפייטן עם 'על אהבתך אשתה גביעי' לריה"ל: "מַה נָעֲמָה לִי עֵת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת / לִרְאוֹת פְּנֵי שַׁבָּת פָּנִים חֲדָשׁוֹת". • עֵת רְאוֹת פָּנִים חֲדָשׁוֹת עִם הֱיוֹת נֶפֶשׁ יְתֵרָה – היא נעמה לי משום שבשבת פני האדם מוארים ומתחדשים בשל תוספת הנשמה לה זוכים בשבת, על פי דברי האמורא ריש-לקיש בתלמוד הבבלי (מסכת ביצה, טז ע"א): "נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו". • אֶשְׂבְּעָה עֹנֶג נְפָשׁוֹת נֵר וְאוֹר מִצְוָה וְתוֹרָה – ביום השבת איהנה במיוחד מלימוד תורה, המענג את הנפש ומאיר אותה, ככתוב במשלי (ו, כג): כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר (וראו תלמוד בבלי, מסכת תענית, ז ע"ב). • הַפָּרָשָׁה חוֹבָה לִגְמוֹר כֹּהֵן לֵוִי עַד שְׁבִיעִי – אקרא את פרשת השבוע שחובה לקוראה מתחילתה ועד סופה. 'כֹּהֵן', 'לֵוִי' ו'שְׁבִיעִי' הם הכינויים של החלקים הראשון, השני והאחרון בקריאת התורה של כל שבת ושבת, לפי מניין הקרואים לעלות לתורה ולברך – הראשון כהן, השני לוי, והשלישי עד השביעי – ישראלים. • בַּחֲרוּ מִבְחַר בְּגָדִים תִּלְבְּשׁוּ חֵן וַעֲטָרוֹת – כבדו את השבת בבגדים יפים, שיעניקו לכם חן ועטרה – כמו שפסק להלכה הרמב"ם (הלכות שבת, פ"ל, ה"ג) בעקבות דברי חז"ל: "ומכבוד השבת שילבש כסות נקיה, ולא יהיה מלבוש החול כמלבוש השבת". • גַּם קְחוּ הַרְבֵּה מְגָדִים תַּעֲנוּג עִם אוֹר מְנוֹרוֹת – כבדו את השבת בדברי מתיקה ומאכלים טעימים, ובהדלקת נרות. גם כאן תואמים דברי הפייטן את שנפסק להלכה (רמב"ם שם, ה"ז): "איזה הוא עונג זה שאמרו חכמים [=ביחס לשבת]? שצריך לתקן תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם לשבת הכל לפי ממונו של אדם, וכל המרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובח". • מִגְדְּנוֹת נֶפֶשׁ חֲמוּדִים מִדְּבַשׁ אִמְרוֹת טְהוֹרוֹת – בנוסף לדברים המעדנים את הגוף, ישנם גם הדברים המענגים את הנפש – התורה ומצוותיה, עליהם נאמר בתהלים (יב, ז): אִמֲרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם. • לֶאֱלֹהִים שִׁיר וּמִזְמוֹר גַּם בְּרֹן אֶשְׁתֶּה גְבִיעִי – אף אשיר שירים ופיוטים לכבוד הקדוש ברוך הוא, ואשתה בשמחה את גביע היין שלפני. בטור זה מהדהד הפזמון החוזר של 'על אהבתך' לריה"ל: "עַל אַהֲבָתְךָ אֶשְׁתֶּה גְבִיעִי / שָׁלוֹם לְךָ שָׁלוֹם יוֹם הַשְּׁבִיעִי". • נֶאֱמָן עֶבֶד ה' שָׂם פְּאֵר כָּלִיל בְּרֹאשׁוֹ – משה רבנו, המכונה בתורה נאמן ועבד ה' (ראו למשל במדבר יב, ז ודברים לד, ה), קיבל ברדתו מסיני עטרה מיוחדת בראשו, כפי שמספרת התורה בספר שמות (לד, כט): וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ. • מַתְּנַת חֶלְקוֹ בְסִינַי הוֹד וְתִפְאֶרֶת לְבוּשׁוֹ – זיוו המיוחד של משה ברדתו מסיני היה מתנה מיוחדת שקיבל מן הקדוש ברוך הוא. ברקע הטור והמחרוזת עומד גם הפיוט הקדום מתוך תפילת עמידה של שחרית של שבת: "ישמח משה במתנת חלקו / כי עבד נאמן קראת לו / כליל תפארת בראשו נתת לו / בעמדו לפניך על הר סיני / ושני לוחות אבנים הוריד בידו / וכתוב בהם שמירת שבת". הפייטן מזכיר את משה רבנו כדי להדגיש את מעמדה המיוחד של השבת, שנזכרה בעשרת הדיברות, כפי שיבואר להלן. • נֶאֱמַר אֲנִי ה' וּשְׁמִירַת יוֹם קְדוֹשׁוֹ – בעשרת הדיברות נאמרו, בין השאר, הדיברות הבאות: אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי (שמות כ, ב), וכן: שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים ה, יא). • וַאֲזַמֵּר לוֹ בְמִזְמוֹר יָד אֲרוֹמֵם עַל מְנִיעִי – ולכן אשיר לקדוש ברוך הוא שירה, ואגבור על המצרים לי שהניעו והגלו אותי מארצי. • יָהּ לְמָתַי קוֹל פְּחָדִים קָרְבָה קֵץ הַפְּלָאוֹת – הפיוט נחתם בבקשה על הגאולה העתידה: אנא ממך, אלוהי, עד מתי ניאלץ לשמוע קולות המכניסים בלבנו פחד? זרז נא את הגאולה. הטור מיוסד על נבואת דניאל (יב, ו): וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת. • מָשְׁלוּ בָנוּ עֲבָדִים צִמְּתוּנוּ הַתְּלָאוֹת – עמים שהיו אמורים להיות לעבדים לך, שולטים בנו ומקשים על חיינו, ככתוב באיכה (ה, ח): עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם. 'צִמְּתוּנוּ הַתְּלָאוֹת' – הקשיים המעייפים הולכים ומכחידים אותנו (לשימוש דומה בשורש צ.מ.ת במקרא ראו למשל תהלים יח, מא). • שַׂמְּחָה לֵב הַיְּהוּדִים יָהּ וְחוֹכֵי הַנְּבוּאוֹת – אנא ממך, הענק שמחה ליהודים המחכים להתגשמות נבואות הגאולה – 'חוֹכֵי הַנְּבוּאוֹת', על פי ישעיהו (ל, יח): וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט ה' אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ. • יַעֲמוֹד אֵלִי בְהַר מוֹר אֶחֱזֶה דוֹדִי וְרֵעִי – הפייטן מסיים בתפילה שיזכה לראות את הקדוש ברוך הוא משיב את שכינתו לירושלים. כינוי ירושלים והר המוריה כהר המור מיוסד על שיר השירים (ד, ו): עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה, וכפי שנדרש בכמה מקומות בחז"ל, למשל במדרש תנחומא (פרשת וירא, סימן ד): "'אלך לי אל הר המור' – זה ירושלים". |
| כותר |
קום יחידתי להלל |
|---|---|
| מעגל השנה |
שבת;שירת הבקשות |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
