• (א) לַמְנַצֵּחַ, העומד בראש המקהלה או הנגנים לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר. המזמור פותח בקריאה כלל עולמית לקבל את מלכות ה': (ב) כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף, מחאו כפיים, הָרִיעוּ לֵאלֹֹהִים בְּקוֹל רִנָּה, (ג) כִּי ה' עֶלְיוֹן ונוֹרָא, מעורר יראה, נכבד ונערץ, מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ. מלכות ה' ניכרת בעולם, בעם ישראל ובארצו. (ד) יַדְבֵּר, יכניע עַמִּים תַּחְתֵּינוּ, וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ. כאן נרמז כיבוש הארץ - (ה) יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ בארץ ישראל, אֶת גְּאוֹן, גודלו ומקור גאוותו של יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב, שהרי ארץ ישראל היא ארץ נבחרת. סֶלָה, סימן מוסיקלי; אכן; או: לעולם. (ו) עָלָה כבוד אֱלֹֹהִים בִּתְרוּעָה, תקיעה חגיגית שיש בה כבוד והדר, כבוד ה' עלה בְּקוֹל שׁוֹפָר. (ז) זַמְּרוּ לאלֹֹהִים, זַמֵּרוּ. זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ, ה', זַמֵּרוּ, (ח) כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלֹֹהִים, ולכבודו זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל, כינוי לשיר מסוים, אולי זמר שעשוי בהשכל או שמעורר את שומעיו לעניין מושכל. כאן מתוארת מלכות שמים לאחר ההמלכה האוניברסלית: (ט) מָלַךְ אֱלֹֹהִים עַל כל הגּוֹיִם, העמים, אֱלֹֹהִים יָשַׁב למלוך עַל כִּסֵּא קָדְשׁוֹ. (י) בכינוס הזה שבו ניתן כבוד לה', נְדִיבֵי, נכבדי העַמִּים נֶאֱסָפוּ, והם מצטרפים לעַם אֱלֹֹהֵי אַבְרָהָם, עם ישראל, כִּי לֵאלֹֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ. בידו הכוחות להגן ולשמור על הארץ, כי הוא מְאֹד נַעֲלָה, מתעלה מעל לכול. פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
|