תהלים ח: למנצח על הגתית מזמור לדוד

המשורר מתבונן ומהרהר: (ד) מצד אחד כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ, שהם מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ, יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה, ייסדת, אתפעם מגדולתך בהיקפה הגדול, הכלל-עולמי. מצד שני ההתבוננות בעולם הגדול ובבריותיו הנפלאות מביאה לתהייה: (ה) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּמהו בֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ?! מול גרמי השמים הגדולים והרחוקים, נראה האדם פעוט ועלוב, יצור שאינו ראוי להתייחסות של מעלה, שאף לא ראוי להישפט ולהיגמל על מעשיו. והנה על אף קטנותו נתת לאדם מתנות מרובות: (ו) וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹֹהִים, שהרי האדם נברא על ידי אלוקים בצלמו, ונשמת ה' שורה בתוכו; או, במשמעות אחרת, 'אלוהים' הם המלאכים, שהאדם קטן מהם אך במעט, וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ בכוחות שנתת בו. (ז) נוסף על עצם בריאתו של האדם ומעלתו - תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, לאדם ניתנו הכוח והרשות למשול במעשי ידיו של ה', לפעול בהם ולשנותם. את הכֹּל שַׁתָּה, שַׂמת תַּחַת רַגְלָיו. האדם הוא המושל בכל המציאות. (ח) צֹנֶה, צאן וַאֲלָפִים, בקר - כֻּלָם נתונים ברשותו של האדם, וְנוסף עליהם גַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי, שדה. האדם מושל לא רק על בהמות הבית הקרובות, שבהן הוא מטפל ואותן הוא מזין, אלא גם על חיות השדה, (ט) ואפילו על צִפּוֹרי שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם, על כל יצור העֹבֵר אָרְחוֹת, דרכי יַמִּים. יש להודות לה' שנתן לאדם את העצמה הזו. האדם המתבונן בקטנותו מול הגודל הנתון בידיו צריך להכיר בכך שזוהי מתנת אלוקים. וגם על כך יכול הוא לחזור ולומר: (י) ה' אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ.

פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.