ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
על מה צבי עופר / סימן עזרא עַל מֶה צְבִי עֹפֶר תַּעֲמֹד לְמֵרָחוֹק מִמּוּל צִבְיַת חֵן כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת זֶה הוּא לְךָ כַּמָּה תַּבִּיט וְתַחֲרִישׁ אֵיךְ יַעֲלַת חֵן נָפְלָה בְּמוֹ רֶשֶׁת רָדֹף יִרְדְּפוּהָ וּבְתוֹךְ שְׂדֵה צִיּוֹן צָעֲקָה וְאֵין עוֹנֶה נַעֲרָה מְאֹרֶשֶׂת אֵיךְ יַאֲמִין שׁוֹמְעָהּ הַיּוֹשֶׁבֶת בְּחֵיק אַלּוּף נְעוּרֶיהָ תִּהְיֶה מְגֹרֶשֶׁת אָכֵן כַּיּוֹלֵדָה תָּחִיל וְהִיא תּוֹחִיל אֶל מַאֲמָר דּוֹדָהּ בִּכְתָב מְפֹרֶשֶׁת אוּלַי יְקָרֵב לָהּ יְמֵי עֲלוּמֶיהָ תָּשׁוּב וְכַנֶּשֶׁר תִּהְיֶה מְחֻדֶּשֶׁת |
|
פיוט משירת השבחות של יהודי בבל ליום ששי. שמו של הכותב, עזרא, חתום בראשי הבתים הראשונים שלו. בפיוט מתחלפות ארבע תמונות: בשתי התמונות הראשונות מופיעה כנסת ישראל כבעל חיים – צביית חן ויעלת חן, ואילו בשתי התמונות האחרונות היא מדומה לאשה - נערה מאורשה הנאנסת בשדה ואשה יולדת. כיוון שאף התמונות הראשונות, מעולם החיות, מקורן במקרא הוא בהקשר של דימויים לאשה, אין המעברים מתמונה לתמונה בולטים לעין. אדרבא, הם מטושטשים באמצעים שונים: הן לצביה הן ליעלה, בעלי חיים דומים למדי, נוסף הלוואי 'חן'. ואף המעבר בין האשה הנאנסת לבין זו המתחלחלת בציריה עשוי להתפרש כגלישה נסיבתית וסיבתית. מתוך מכלול התמונות עולה בעיקר חולשתה של ישראל, נוכח עוצמתו של אלוקים. בשני הבתים הראשונים, דווקא משום שהוא בעל הכוח והאונים, עולה זעקתו של הפייטן שלא יעמוד מנגד ויחריש. בבתים האחרונים חוזר הוא ומופיע כדודה ואהובה של ישראל, שלו היא שומרת אמונים, ושעליו היא משליכה יהבה שאולי יחדש נעוריה באהבתו אותה ובגאולתה מצרותיה. |
| • עַל מֶה צְבִי עֹפֶר תַּעֲמֹד לְמֵרָחוֹק... – הפייטן פונה אל הקדוש ברוך הוא, המכונה כאן 'צבי עופר' לפי דימוי האהוב בשיר השירים (ב, ט) דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים (וראו גם שם, ב, יז וכן שם, ח, יד), ושואל אותו: מדוע אתה מרוחק מבת זוגך. נראה כי מהדהד כאן הפסוק מתהלים י, א לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. • מִמּוּל צִבְיַת חֵן כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת – הפייטן שואל מדוע ה' עומד מנגד, במרחק יריית חץ, ואינו נחלץ לעזרתה של צבית החן, הלא היא כנסת ישראל. הביטוי 'כמטחוי קשת' שאוב מהמסופר על הגר וישמעאל בבראשית (כא, טז): וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. תמונה זו, העולה באמצעות הביטוי, מדגישה את חוסר האונים של ישראל, כילד הגוסס, ואת הבחירה של ה' לעמוד מנגד ולא להושיע את עמו. • זֶה הוּא לְךָ כַּמָּה תַּבִּיט וְתַחֲרִישׁ – כמה זמן תראה באומללותם של ישראל ותשתוק, בלא להתערב למענם? נראה כי מהדהדים כאן דברי חבקוק (א, יג) טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ. • אֵיךְ יַעֲלַת חֵן נָפְלָה בְּמוֹ רֶשֶׁת – רְאֵה כיצד נלכדו ישראל, שעתה הם מדומים לבעל חיים חינני אחר – יעלת חן, הלכודה ברשת. הצירוף יעלת חן לקוח ממשלי ה, יט: אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן... • יִרְדְּפוּהָ וּבְתוֹךְ שְׂדֵה צִיּוֹן צָעֲקָה וְאֵין עוֹנֶה נַעֲרָה מְאֹרֶשֶׂת – מצוקתם של ישראל הלכודים תחת אויביהם עוברת מדימויים של שני בעלי חיים יפים מיוסרים ולכודים לדימוי של נערה מאורשת הנאנסת בשדה, ואיש אינו עונה לצעקתה, לפי האמור בדברים (כב, כה-כז): וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ... כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ. ציון עשויה להיות כאן גם הנערה הזועקת וגם המקום שבו הופקרה. ברקע הדברים מהדהדים דברי מיכה (ג, יב, וראו גם ציטוט דבריו בירמיהו כו, יח) לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר. • אֵיךְ יַאֲמִין שׁוֹמְעָהּ הַיּוֹשֶׁבֶת בְּחֵיק אַלּוּף נְעוּרֶיהָ תִּהְיֶה מְגֹרֶשֶׁת – קשה להאמין למשמע הסיפור אודות מי שהיתה יושבת חיקו של אהובה מימי נעוריה, כשעכשיו היא מגורשת. אפשרות הבנה אחרת של הפסוק קשורה עדיין לבית הקודם: הנערה הצועקת בשדה אינה נתפסת כאחראית לאונס, שכן היא צעקה, ולא שמעו אותה בשדה. אולי ברקע הבית הנוכחי עדיין מתקיימת אותה תמונה, והשאלה הרטורית שנשאלת כאן היא כיצד יאמין מי ששומע את זעקתה לעצם מצבה הנטוש של מי שהייתה כה בטוחה בחיקו של אהובה הראשון? לשון השורה נשענת על דברי מיכה (ז, ה) אַל תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אַל תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ. • אָכֵן כַּיּוֹלֵדָה תָּחִיל וְהִיא תּוֹחִיל אֶל מַאֲמָר דּוֹדָהּ... – כאן שוב מתחלפת התמונה. כפי שבצמד השורות הראשונות היו פעמיים תמונות של בעלי חיים מיוסרים, כך כאן מדובר בשתי תמונות של אשה סובלת: מתמונת הנערה הנאנסת בשדה, עובר הפייטן אל תמונת האשה היולדת האחוזה בציריה. דימוי זה מופיע מספר פעמים בנביאים לתיאור סבל, כמו למשל בתהלים מח, ז רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה. (ראו גם ישעיהו יג, ח; ירמיהו כב, כג). ואולם, מִפנה הדימויים הזה מרמז גם על התפתחות במה שמתחולל בתולדות ישראל: הנערה הנטושה הנאנסת בשדה, הופכת עתה לאשה הנתונה בצירי לידה, כלומר המבט פונה אל העתיד והלידה; ומהמצב המנותק, שבו אין שומע את זעקתה והיא מבודדת בשדה, כאן היולדת מייחלת ומתגעגעת אל דברי אהובה הכתובים בפירוש, כלומר אל תורת ה'. בשורה זו משחק תפקיד גם המצלול, המאזן את 'תחיל', כלומר תכאב ותתחלחל, עם 'תוחיל' – תייחל ותכסוף. • אֶל מַאֲמָר דּוֹדָהּ בִּכְתָב מְפֹרֶשֶׁת – אל תורתו הכתובה ומפורשת בכתב של אהובה, הקדוש ברוך הוא. המלה 'מאמר' מופיעה בתנ"ך בהקשרים עבריים רק במגילת אסתר, ונראה על כן שכאן היא סופחת אליה גם את התמונה העולה משם (ב, כ) אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ. גם בסבלו ובציריו מייחל עם ישראל ונשאר נאמן לדברי דודו, הקדוש ברוך הוא, ולתורתו, כשם שאסתר, שאף היא נתונה במצוקה ובמיצר, שומרת אמוניה למאמר מרדכי, דודה. • אוּלַי יְקָרֵב לָהּ יְמֵי עֲלוּמֶיהָ תָּשׁוּב... – ישראל, היולדה, מייחלת אל דברי אהובה, שאולי יחדש את ימי עלומיה באהבתו אותה. השיבה לימי העלומים מופיעה בנאומו של אליהוא (איוב לג, כד-כה): וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר... יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו. יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ וַיַּרְא פָּנָיו בִּתְרוּעָה וַיָּשֶׁב לֶאֱנוֹשׁ צִדְקָתוֹ. כשם ששם קשורה ההתחדשות להיטהרות ולכפרה, אף כאן מדובר בתשובתה של כנסת ישראל אל אהובה. וברקע מהדהד הפסוק מאיכה ה, כא: הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. • וְכַנֶּשֶׁר תִּהְיֶה מְחֻדֶּשֶׁת – דימוי ההתחדשות של ישראל לנשר נשען על תהלים (קג, ג-ה): הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלוּאָיְכִי. הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים. הַמַּשְׂבִּיעַ בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי. אף שם מופיעה ההתחדשות הן בסליחת עוונות הן בגאולה ובשובע של טובה. לפי רש"י שם, מתבטאת התחדשותו של הנשר בהשלת נוצותיו מדי שנה, והוא מזכיר גם אגדה דומה לזו המסופרת על עוף החול על מין נשר החוזר לנערותו כאשר הוא מזקין. |
| כותר |
על מה צבי עופר |
|---|---|
| מעגל השנה |
שבת;שירת הבקשות;שמחת תורה / שמיני עצרת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
