audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

עין ולב

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
נגן שירים ברצף
עמוד שיר openModalIcon
prayersAlbomImg
  • 1.
    תימן - כלל תימן אהרן עמרם
  • 2.
    תימן - כלל תימן ציון גולן
נגן שירים ברצף
playerSongImg
כותר עין ולב
מעגל השנה לכל עת
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • עַיִן וְלֵב יַחַד מְרִיבִים – הפיוט פורט באריכות ויכוח בין העין והלב, שני איברים המובילים את האדם לעתים אל החטא, כמאמר חז"ל בתלמוד הירושלמי (מסכת ברכות, פ"א ה"ה): "ליבא ועינא – תרין סרסורי דחטאה [=הלב והעין, שני מתווכים לעבירה]". לרעיון זה מקורות כבר במקרא – ראו למשל במדבר (טו, לט): וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם (וראו גם ירמיהו כב, יז; תהלים קלא, א; משלי כג, לג). בפיוטנו מתווכחים הצדדים מי מבין שניהם אכן מחטיא את האדם, כשכל צד טוען לחפותו שלו ומאשים את זולתו.
    • בֵּין הַכְּרוּבִים סוֹבְבִים – העין והלב סובבים בין הנערים הצעירים להחטיאם. כרובים הוא כינוי לנערים על פי פרשנות חז"ל לכרובים שהיו על ארון העדות במשכן (בבלי סוכה, ה ע"ב): "ומאי כרוב [=ומה פירוש המילה 'כרוב']? אמר רבי אבהו: כרביא [=כמו רביא], שכן בבבל קורין לינוקא רביא [='רביא' בארמית פירושו 'תינוק'. ומכאן למדו חז"ל שצורת הכרובים שעל הארון היתה כפני נערים, לפחות על פי אחת הדעות]". בחלק מגרסאות הפיוט הנוסח הוא "בֵּין הַכְּרָמִים סוֹבְבִים", נוסח המדגיש פן אחר באופיים החוטא של העין והלב.
    • מִתְעַלְּסִים שָׁם בָּאֲהָבִים חָכְמָה וְדַעַת עוֹזְבִים – העין והלב נוטשים חכמה ומוסר, ומשתובבים בהנאות העולם הזה. הלשון על פי משלי (ז, יח): לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים.
    • עַיִן לְלֵב תַּעַן וְתִקְרָא גַּשׁ נָא וְקוּם הִתְעוֹרְרָה – העין פותחת את הויכוח, ומזמינה את הלב לדון עימה. מכאן ואילך דברי העין והלב נמסרים לסירוגין מחרוזת אחר מחרוזת.
    • אַתָּה מְמֻלָּא חֵטְא וְעֶבְרָה, תַּחְמוֹד וְגַם תִּתְחַבְּרָה – אתה, הלב, מלא כולך חטא וכעס. במקום להתרחק מהם, אתה מתאווה להם ומתחבר עימם. עברה פירושה זעם (ראו למשל תהלים עח, מט: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים).
    • לֹא תֵדְעָה כָּל סוֹד וּמִשְׂרָה רַק בַּהֲבָלִים תִּבְחֲרָה – אתה מתרחק מכל דבר-חכמה אלוהי ומעולו של הקדוש ברוך הוא ובמקומם חפץ בדברי שטות בזויים. הביטוי 'וּמִשְׂרָה' – על פי ישעיהו ט, ה: כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ...
    • וְתִשְׁכְּרָה מִיֵּין עֲנָבִים כָּל מַעֲשֶׂיךָ נִכְתָּבִים – אתה משתכר מיין, אך דע לך – מעשיך נרשמים כביכול בספר לפני הקדוש ברוך הוא, והוא עתיד להביאך במשפט על כולם. מבוסס על דברי המשנה במסכת אבות (פ"ב מ"א): "והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה: דע מה למעלה ממך – עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבין". הפייטן משלב בתחכום רב ציטוט זה, המציג את העין – הדוברת במחרוזת שלפנינו – דווקא כאיבר שיכול למנוע מהאדם לחטוא, לפחות באופן מטאפורי ("הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה").
    • לֵב יַעֲנֶה הַחֵטְא גְּרָמֵךְ, מַה לָּךְ לְהַרְבּוֹת נָאֳמֵךְ – כעת עונה הלב לעין: החטא הוא בך עצמך ('גְּרָמֵךְ' – עצמך, בארמית), ולפיכך אל תרבי דיבור כלפי.
    • תִּרְאִי בְּכָל שִׁבְתֵּךְ וְקוּמֵךְ אֵיזֶה בְמַרְאָיו יִרְחֲמֵךְ – בכל עת את כרוכה אחר התאוות, מחפשת את זו שתתפתה לאהוב אותך ('יִרְחֲמֵךְ' – מן השורש הארמי ר.ח.מ, המציין אהבה) ולהימשך אחריך. הטור מנוסח כהיפוך לפסוק המקראי המתאר את הדבקות בתורה, ככתוב בדברים (ו, ז): וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.
    • אָז תִּתְפְּשִׂי אוֹתוֹ בְּאַשְׁמֵךְ חֶטְאִי בְּמִכְתָּב עַל שְׁמֵךְ – כשתמצאי שעת כושר לכך, את תלכדי את האדם בחטא; לפיכך, אותו חטא שקודם טענת כי נכתב על שמי בספר לפני הקדוש ברוך הוא, למעשה נכתב על שמך.
    • תִּתְחַמְּדִי יָפִים וְטוֹבִים תָּמִיד בְּרָע מִתְאָהֲבִים – את חומדת דרך קבע בצעירים יפים וישרי דרך, וגוררת אותם לאהוב את החטא.
    • עַיִן תְּדַבֵּר שֵׁב מְכוֹנָךְ לֹא אִירְאָה מִמַּעֲנָךְ – תשובת העין: שב חזרה במקומך, אינני פוחדת מדבריך.
    • בַּתַּאֲווֹת תַּמְשִׁיךְ רְצוֹנָךְ לֹא תִירְאָה בֵּית דִּין אֲנָךְ – אתה, הלב, הוא שמפתה ומושך את רצון האדם אל התאווה והחטא; אינך ירא את בית הדין של מעלה, הדן ביושר לפי קו הדין. 'בֵּית דִּין אֲנָךְ' – מיוסד על נבואת עמוס (ז, ז): כֹּה הִרְאַנִי וְהִנֵּה ה' נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ אֲנָךְ.
    • עֵת כִּי יְגַלּוּ אֶת קְלוֹנָךְ דּוּמָה וְרִדְיָה יִצְפְּנָךְ – בשעה שאשמתך תיחשף בבית דין של מעלה, המלאכים 'דּוּמָה' ו'רִדְיָה' יטמינו אותך בעומק הגיהנום. המלאך 'דּוּמָה' מזוהה בחז"ל עם הקשרים של מוות, נשמות וכיוצא בזה – ראו תלמוד בבלי (סנהדרין צד, ע"א): "אמר רבי יוחנן: אותו מלאך הממונה על הרוחות דומה שמו". 'רִדְיָה' לעומת זאת מוכר יותר כמלאך הממונה על הגשמים, אך כנראה נחשב לבעל מראה מאיים (ראו בבלי תענית, כה ע"ב, ובפירוש רש"י שם).
    • כִּי נֶהֱלַכְתָּ בַּכְּזָבִים וּבְמַעֲשִׂים מִתְעָרְבִים – משום שאתה הולך בדרך שקרים, ובמעשים שאינם ישרים.
    • לֵב יַעֲנֶה שִׁמְעִי וְצַפִּי מַה לָּךְ בְּרִיבֵךְ תִּשְׁאֲפִי – תשובת הלב לעין: האזיני והמתיני לדברי, מה לך לפעור פיך בויכוח נגדי. 'תִּשְׁאֲפִי' – על פי תהלים קיט, קלא: פִּי פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה כִּי לְמִצְוֹתֶיךָ יָאָבְתִּי.
    • תִּרְאִי לְכָל תּוֹאַר וְיֹפִי לִפְנֵי עֲלָמוֹת תִּכְסְפִי – את, העין, מביטה בכל מראה נאה ומפתה, ולכן את נכספת ומתאווה לנשים.
    • וַאנִי בְּתוֹךְ חֶדְרִי בְּשׁוֹפִי – אני, לעומתך, מוגן במעמקי הגוף בהשקט וברוגע. המילה שופי משמשת בלשון חז"ל במשמעות של שלוה ונחת.
    • עָלַי בְּזֹאת אַל תִּסְעֲפִי – כיון שאני מוגן מפיתויים אל תרבי מחשבות על כך שדרכי רעה, לטענתך. 'תִּסְעֲפִי' – תחשבי, על פי תהלים (קיט, קיג): סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי (וראו דברי הפרשנים על פסוק זה).
    • אֶתבַּיְּשָׁה בֵּין הַקְּרוֹבִים עֲלֵי חֲסוּדֵךְ חוֹשְׁבִים – בשבתי בבית דין של מעלה, בין הקרובים, עתיד אני להתבייש בגללך – שכן שם בבית הדין מודעים לחרפה שלך. חֲסוּדֵךְ – חרפתך, בארמית; על פי התרגום הארמי של אונקלוס למילה 'חֶרְפָּה' (בראשית לד, יד) – 'חסדא'.
    • עַיִן הֱשִׁיבַתְהוּ בְּחֵימָה לִי מַחֲשַׁבְתֵּךְ גָּרְמָה – תשובת העין ללב (והפעם בכעס): המחשבה הנובעת ממך (בהתאם לתפיסה הקדומה הרואה את הלב כמקור המחשבות, ולא את השכל כבתפיסה המודרנית), היא הגורמת לי להתפתות אחר החטא!
    • תַּמְשִׁיךְ לְאִישׁ בָּחוּר וְעַלְמָה בֵּין הַחֲשׁוּקִים תִּרְדְּמָה – הלא אתה הוא הגורם במחשבות הנובעות ממך למשיכה בין גברים ונשים, ומעורר את חשקם בנוכחותך התמידית, כאילו נרדמת ביניהם.
    • וּבְיוֹם פְּקִידַת הַנְּשָׁמָה תָּשׁוּב גְּוִיָּה נִפְצְמָה – וביום המיתה, בו תיפקד הנשמה ותילקח למרומים, הגוף ישוב לעפר. 'נִפְצְמָה' – נשברה, על פי לשון המקרא; ראו תהלים (ס, ד): הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה.
    • תַּדְרִיכְךָ בֵּין הַלְּהָבִים שָׁמָּה מְדוֹר הָאוֹיְבִים – או אז תדריך אותך הנשמה בין להבות אש הגיהנום, ותמצא את מקומך במחוזם של הרשעים.
    • לֵב יַעֲנֶה זֶהוּ דְּבָרֵךְ שָׂטִית וְתַרְתִּי אַחֲרֵךְ – תשובת הלב לעין: כל אותן אשמות שאת מטיחה בי, אינן אלא בגללך; את סטית וחמדת את התאוות, ואני רק הלכתי אחרייך.
    • נִפְתָּה בְּחוֹבֵךְ מִנְּעוּרֵךְ וַאְנִי צְעִיר יֹפִי וְרַךְ – את נמשכת אחר יצר הרע מיום לידתך, ואני לעומתך טהור וזך כנער.
    • וַתִּדְבְּקִי אוֹתִי בְּסוּרֵךְ אוֹי לִיךְ בְּיוֹם דִּין יוֹצְרֵךְ – את היא המחטיאה אותי, בהדביקך אותי למעשייך הרעים; אוי לך מיום הדין, בו ישפוט אותך בוראך.
    • תִּתְבַּיְּשִׁי בֵּין הַנְדִיבִים וּבְנֵי אֱלֹהִים נִצָּבִים – או אז עתידה את להתבייש בין המלאכים הנכבדים הנצבים בבית דין של מעלה. הצירוף 'וּבְנֵי אֱלֹהִים נִצְּבִים' מיוסד על איוב (א, ו): וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם.
    • עַיִן בְּקוֹלָהּ תַּעֲנֶנּוּ בֵּינִי וּבֵינָךְ יִבְחֲנוּ – תשובת העין ללב: אם כך, יבחנו נא ביני ובינך מי הוא הגורם לחטא, אני או אתה.
    • סוֹד אֵל בְּתוֹרָה אֶמְצָאֶנּוּ בֵּין הַחֲכָמִים יַחֲנוּ – בזכותי זוכים החכמים ללמוד תורה ולחדש בה, שהלא על ידי העין מתאפשר הלימוד.
    • אֶרְאָךְ בְּסוֹד לֹא תַעֲשֶׂנּוּ עֵדֵי חֲכָמִים יַעֲנוּ – והנה, אף כאשר אני מראה לך את הכתוב בתורה אינך יכול לעשותו, כפי שיעידו החכמים.
    • אַתָּה תְהַרְהֵר בַּאֲהוּבִים תָּמִיד בְּחֵיקָךְ שׁוֹכְבִים – זאת, מפני שבכל עת אתה מהרהר בחושקים החוטאים, השטופים בתאוות העולם.
    • לֵב רָץ וְדִּבֶּר לָהּ וְאָמַר לָמָּה תְרִיבִינִי בְּמַר – תשובת הלב לעין: מדוע את ממררת חיי בריב?
    • תִּטְעִי בְרָע גֹּלֶם וְחֹמֶר עֵת תִּשְׁקְדִי לִשְׁתּוֹת חֲמַר – הלא את היא הטועה, השקועה בחומר ובגשמיות, בכל עת שאת מתפתה לשתות יין. 'חֲמַר' הוא יין בלשון המקרא ובלשון חז"ל (ראו למשל דברים לב, יד).
    • עִם לוֹט אֲשֶׁר זִנָּה וְנִשְׁמַר – גורלך יהיה כגורל לוט, שהשתכר וחטא בגילוי עריות (ראו בראשית יט, ל-לח). 'וְנִשְׁמַר' – מלשון שמרים, פסולת היין, וכאן: דימוי לקלקול שבא ללוט על ידי היין.
    • זַרְעוֹ בְּמֵי רַע יֵאָמַר – מאז אותה פרשה, נאמר על זרעו של לוט כי הוא זרע רשעים. 'מֵי רַע' – מלשון 'מים הרעים', שהם סמל למציאות שלילית הגורמת לחטא, על פי דברי המשנה במסכת אבות (פ"א מש' יא): "אבטליון אומר: חכמים הזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל".
    • שָׁם יֶהֱמוּ אֵלָיו כְּלָבִים קִפּוֹד וּמִינֵי עוֹרְבִים – שם יבואו עליו עונשים רעים וקשים, המדומים לבעלי חיים שנוכחותם אינה נעימה ('קיפוד, שלא כבלשוננו, הוא שמו של עוף המקנן בחורבות, על פי ישעיהו לד, טו).
    • עַיִן הֱשִׁיבָה אַל תְּבַזֶּה תַּחְשׁוֹד לְבַת טוֹבִים בְּזֶה – תשובת העין ללב: אל תבזה אותי לחשוד בי, בת-טובים שכמוני, בחטאים כה חמורים.
    • כִּי זֶה גְּרָמָךְ הַנְּמִבְזֶה וַאְנִי בְּלֶכְתָּךְ אֶחֱזֶה – שהלא אתה הוא הנמשך אחר החטא הבזוי ואני רק רואה אותך בלכתך אחריו. 'הַנְּמִבְזֶּה' – על פי שמואל א, טו, ט.
    • תֶּחְטָא בְלִי כֹהֵן וּמַזֶּה הַכֹּל גְּרָמָךְ זֶה וְזֶה – חוטא אתה, ואין לך אפשרות לכפרה, שהלא בהיעדר מקדש אין כהן אשר יזה מדם הקרבן על המזבח לטהרתך; כל החטאים מקורם בך.
    • תַּמְתִּיק בְּמַיִם הַגְּנוּבִים תָּרוּץ בְּחֶבְרַת גּוֹנְבִים – במקום לחזור בתשובה, אתה מתאווה למתיקותם של מעשים אסורים ומזדרז ללכת בקרב פושעים. 'תַּמְתִּיק בְּמַיִם הַגְּנוּבִים' – על פי משלי ט, יז: מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם; עד כאן דברי העין והלב.
    • וָאוֹמְרָה שִׁמְעוּ סְכוּפִים כַּמָּה תְּרִיבוּן חוֹרְפִים – מכאן ואילך תגובת הפייטן לשני הנצים המתווכחים: האזינו לי, חלשים ובזויים שכמותכם ('סְכוּפִים' – משורש ס.כ.פ המשמש במשמעות זו בלשון חז"ל; ראו לדוגמא מדרש בראשית רבה, פרשה פח), כמה תוכלו עוד לריב זה עם זה ולחרף זה את זה?
    • הֵן כֻּלְּכֶם רָעִים חֲצוּפִים דִּבְרֵי עֲבֵרָה רוֹדְפִים – הלא שניכם רעים באותה המידה, ושניכם רצים לדבר עבירה.
    • יוֹם דִּין תְּהוּ יַחַד דְּחוּפִים עֵת יִגְּשׁוּ הַצּוֹרְפִים – ביום הדין, בו תישפטו לפני בית דין של מעלה, גורלכם יהיה זהה, ויחד תהיו נרדפים ומבוהלים מפני עונשי הגיהנום המזככים ומצרפים את הנשמה מלכלוך החטא.
    • אָז תִּדְאֲגוּ שָׁמָּה עֲצֵבִים בֵּין הָעֳפָרִים נִרְקָבִים – או אז תהיו שרויים יחד בדאגה ובעצב, יחד עם הגוף הכלה בעפר.
    • אֶחְתּוֹם בְּשָׁלוֹם רָב יְסוֹבֵב כָּל אִישׁ נְבוֹן לַחַשׁ וְטוֹב – אסיים את שירי בתקווה לשלום ושלווה שתשרה על כל אדם ראוי. לשון הטור מיוסדת על ישעיהו (ג, ג): שַׂר חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ.
    • שָׁלוֹם שְׁמִי שָׂמֵחַ וְתָאֵב לִרְאוֹת אֲדוֹנִי בָּרְחוֹב – שמי שלום – וכאן רומז הפייטן, ר' שלם שבזי, לזהותו – ואני מתמלא שמחה והשתוקקות לראות את הקדוש ברוך הוא שוב משרה שכינתו בתוכנו ('בָּרְחוֹב' – כביכול נוכח בינינו ממש).
    • צוּרִי שְׁלַח יִנּוֹן בְּקָרוֹב וּסְלַח לְכָל עָוֹן וְחוֹב – אנא ממך, אלוהי, שלח לנו גואל במהרה, ומחל על כל עוונותינו. 'יִנּוֹן' הוא אחד משמותיו של המשיח, על פי אחת הדעות בחז"ל (ראו בבלי סנהדרין, צח ע"ב), המבוססת על פסוק מתהלים (עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ.
    • יָבוֹא וְיִקְבּוֹץ עָם עֲלוּבִים יַעְלוּ לְאַרְצָם רוֹהֲבִים – המשיח יבוא ויקבץ את עם ישראל המושפל כעת בגלות, והם יזכו לעלות לארץ ישראל מחוזקים ('רוֹהֲבִים' – משורש ר.ה.ב המציין חוזק בלשון המקרא. ראו לדוגמא תהלים צ, י, ובדברי המפרשים שם).


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?