ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
נע ונד נָע וָנָד עַם אֵל מִיָגוֹן וְצָרָה כָּלָה שְׁאֵרִי וְכֹחִי בְּטוּבָךְ נָא אֵלִי שׁוּב לָךְ לְבֵית מְנוֹחִי חוֹן אֵל עוֹלָם הָסֵר חֶשְׁכִּי בֵּית תִּפְאַרְתִּי עַד אָן אֲחַכֶּה שׁוּר כְּאַלְמָנָה הָיִיתִי חַזֵּק יָדִי וְכָל מַעֲבָדִי שׁוֹכֵן מְרוֹמִים לָךְ תָּמִיד אֲקַוֶּה כִּי רִי רִי רָם נוֹרָא יָהּ רַפֵּא כְּאֵב דַּל וְהֹוָה וִילָלָה אֲהוּבִי מַהֵר אֵל אָהוּב יָהּ סְלַח מֶרְיִי וְחוֹבִי יָהּ בְּנֵה בֵיתָךְ וְאַל אֵבוֹשָׁה כִּי רִי רִי רָם נָא הַבִּיטָה וְהַט לִי אֹזֶן כִּי רִי רִי רָם אָנָא מְחֵה דִמְעָה מֵעֵין בִּתָּךְ כִּי דַלָּה וְאָזְלָה אָנָּא אוֹהֲבִי אַבֵּד מְשַׂחֵק עַל מִשְׁבַּתָּהּ אוֹיַבְתִּי בְּאַדְמָתִי אָנָּא בְּחַסְדָּךְ כַּלֵּה אֶת צִלָּהּ מֵעַל אַרְצָךְ שׁוּר נָא אֱלֹהֵי אָבִי בִּתָּךְ לָנֶצַח הִיא בַּשִּׁבְיָה לִבָּהּ נֶאֱנָח אֵל גּוֹאֵל חִישׁ וְהָרֵם חֻקָּהּ וְהַצִּילָהּ מִיָגוֹן וּמְצוּקָה אָנָּא הַט לַעֲנִיָה אֵל בְּחַסְדָּךְ וַהֲרִימָהּ אַחֲרֵי נָפְלָהּ תִּתְעַלֶּה וְתִתְקַדַּשׁ עַל כָּל לְאֻמִּים בְּעֵת אוֹיֵב תַּצְמִית שׁוֹכֵן מַעַל זוֹכֵר הַבְּרִית כַּנֵּס עַם דַּל לִגְבוּל חֶבְלִי כִּי רִי רִי רָם אֲזַמֵּר זִמְרִי כִּי רִי רִי רָם שָׂא לְמַעֲלִי וּרְאֵה עֲמָלִי גּוֹאֲלִי חוּשָׁה לְבַת צְנוּעָה אֵל אָיוֹם קָרָאתִי מִמֵּצָר אוֹרָךְ לְעַבְדָּךְ תָּאִיר מִבּוֹר גָּלוּת דְּלֵה צוֹעַר יָהּ מִשַּׁחַת תִּפְדֶּה נִדְכָּאִים אֵלִי עֶלְיוֹן אַל תֶּחֱרַשׁ עַל בֶּן עַמִּי כִּי הוּא נֶחֱלַשׁ מֵעָלָיו הָסֵר צָרָה וְצוּקָה עַד אָן בְּכַבְלֵי בַרְזֶל מְדֻכָּא יָהּ בְּנֵה בֵּיתָךְ וְאַל אֵבוֹשָׁה כִּי רִי רִי רָם יְדִידִי חוּשָׁה כִּי רִי רִי רָם לְמַעֲנָךְ חוּשָׁה כִּי רִי רִי רָם אוֹיַבְתִּי בְּאַדְמָתִי אָנָּא בְּחַסְדָּךְ כַּלֵּה אֶת צִלָּהּ מֵעַל אַרְצָךְ שׁוּר נָא אֱלֹהֵי אָבִי בִּתָּךְ לָנֶצַח הִיא בַּשִּׁבְיָה לִבָּהּ נֶאֱנָח |
|
פיוט במסורת יהודי לוב, שמחברו אינו ידוע לנו. הפיוט אינו שקול ואינו מחורז, וסגנונו הולם יותר תפילה בפרוזה, אך עם זאת משוקעים בו, זעיר-פה זעיר-שם, קטעים מחורזים קצרים. על הפיוט שורה, מתחילתו ועד סופו, אווירת גלות: "נָע וָנָד עַם אֵל / מִיָגוֹן וְצָרָה כָּלָה שְׁאֵרִי וְכֹחִי"; במלים פשוטות ובמשפטים קצובים שב הפייטן ומתחנן לפני הקדוש ברוך הוא להוציא את עם ישראל מן הגלות. דימויי מערכת היחסים בין העם ואלוהיו מתגוונים לאורך השיר – פעמים מדומים ישראל לאשה אהובה שבעלה עזב אותה, פעמים לעבד חוטא הניצב לפני רבו, ופעמים, באורח מעניין ביותר – לבת, בת מלך יפה וצנועה, ההולכת ומאבדת מזוהרה ככל שהיא מתרחקת מאביה. |
| • נָע וָנָד עַם אֵל – עם ישראל, עמו של הקדוש ברוך הוא, נודד בין האומות בגלותו. הצירוף 'נָע וָנָד' מבוסס על תיאור עונשו של קין, לאחר שרצח את הבל אחיו כמתואר בספר בראשית (ד, יב): כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ. • מִיָגוֹן וְצָרָה כָּלָה שְׁאֵרִי וְכֹחִי – מרוב צער ומצוקה גופי וכוחי הולכים וכלים. מיוסד על שילובם של שני פסוקים בספר תהלים - אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא (קטז, ג), ו- כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם (עג, ו. וראו פירוש ר' אברהם אבן-עזרא על אתר, המוכיח כי 'שְׁאֵרִי' פירושו 'גופי'). • בְּטוּבָךְ נָא אֵלִי שׁוּב לָךְ לְבֵית מְנוֹחִי – בטובך, אלוהי, אנא שוב והשרה שכינתך בבית המקדש. • חוֹן אֵל עוֹלָם הָסֵר חֶשְׁכִּי – הענק לי חנינה, אלוה כל העולם, והסר את החושך המאפיל כעת על חיי. • בֵּית תִּפְאַרְתִּי עַד אָן אֲחַכֶּה – כמה עוד אוכל לחכות ולהמתין לבנייתו מחדש של בית המקדש בירושלים? 'עַד אָן' היא צורה מקראית יחידאית מאיוב (ח, ב): עַד אָן תְּמַלֶּל אֵלֶּה וְרוּחַ כַּבִּיר אִמְרֵי פִיךָ, רווחת בלשון חז"ל (ראו למשל תוספתא, מסכת ידים, פ"ב, הל' יז). • שׁוּר כְּאַלְמָנָה הָיִיתִי – ראה כיצד אני נתונה היום כאלמנה שבעלה נפטר מן העולם; הדימוי מבוסס על תיאור החורבן במגילת איכה (א, א): אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס; ובעוד המגילה המקראית מסבה את הדימוי על ירושלים דווקא, פייטננו מסב אותו על מצבו של עם ישראל בכלל. • חַזֵּק יָדִי וְכָל מַעֲבָדִי – תמוך בי בכל מעשי. • שׁוֹכֵן מְרוֹמִים – כינוי לאל. מבוסס על ישעיהו (לג, ה): נִשְׂגָּב ה' כִּי שֹׁכֵן מָרוֹם מִלֵּא צִיּוֹן מִשְׁפָּט וּצְדָקָה. • כִּי רִי רִי רָם – אדון רם ועליון (ה'), כך דורש המדרש את הפסוק, המדבר בהעלאת ארון ברית ה' למחנה ישראל משמואל ב ו, יד-טו וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה'... וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר, ואומר (במדבר רבה ד, כ): "מהו 'מכרכר'? - שהיה מקיש ידיו זו על זו וטופח ואומר כירי רם". כירי ביוונית הוא אדון. • נוֹרָא יָהּ – כינויים מקראיים רווחים מאוד של האל, ראו למשל דברים (ז, כא): לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא, וכן שמות (טו, ב): עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ. • רַפֵּא כְּאֵב דַּל וְהֹוָה וִילָלָה אֲהוּבִי – רפא, אלוהי האהוב, את כאבי, שאני מסכן ולמוד סבל; 'הֹוָה' במשמעות של שבר ושואה, על פי ישעיהו (מז, יא): וּבָא עָלַיִךְ רָעָה לֹא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ וְתִפֹּל עָלַיִךְ הֹוָה לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ וְתָבֹא עָלַיִךְ פִּתְאֹם שׁוֹאָה לֹא תֵדָעִי. 'וִילָלָה' – יש לקרוא בצירוף ל'רַפֵּא', כלומר – רפא את בכיי. • מַהֵר אֵל אָהוּב יָהּ סְלַח מֶרְיִי וְחוֹבִי – מהר אלוהי לסלוח לחטאי ולעוונותי. • בְּנֵה בֵיתָךְ וְאַל אֵבוֹשָׁה –בנה סוף סוף את בית המקדש, שאחדל להתבייש במצבי הירוד. 'בְּנֵה בֵיתָךְ' הוא צירוף רווח בלשון התפילה;'וְאַל אֵבוֹשָׁה' – מיוסד על צירוף מקראי המופיע בירמיהו (יז, יח): יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי וְאַל אֵבֹשָׁה אָנִי יֵחַתּוּ הֵמָּה וְאַל אֵחַתָּה אָנִי הָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם. • נָא הַבִּיטָה וְהַט לִי אֹזֶן – אנא התבונן בצרתי, והקשב לשוועתי. • אָנָא מְחֵה דִמְעָה מֵעֵין בִּתָּךְ – הסר דמעה מעין עמך ישראל, וקיים לנו את נבואת ישעיהו (כה, ח): בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲ-דֹנָי ה' דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר. • כִּי דַלָּה וְאָזְלָה – כי בתך, עמך, הולכת ונעשית דלה יותר ויותר; נראה שהפייטן נשען על אחד מדימויי החורבן במשנה (מסכת סוטה, פ"ט, מש' טו): "ועמא דארעא אזלא ודלדלה [=ועם הארץ הולך ומתדלדל]". • אָנָּא אוֹהֲבִי אַבֵּד מְשַׂחֵק עַל מִשְׁבַּתָּהּ – אנא השמד את הצרים עלי ולועגים למצבי העגום; פרפראזה על איכה (א, ז): זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ, ופירש רש"י: "שחקו על משבתיה – שמחו על שביתת משושה חגה חדשה ושבתה". • אוֹיַבְתִּי בְּאַדְמָתִי – אומה האויבת אותי נטועה כעת בארצי. • אָנָּא בְּחַסְדָּךְ כַּלֵּה אֶת צִלָּהּ מֵעַל אַרְצָךְ – אנא הסר אותה מן הארץ, עד כדי כך שאפילו הצל שלה לא יֵראה בה. פרפראזה על דברי יהושע בן-נון וכלב בן-יפונה, שלא חטאו יחד עם שאר המרגלים שתרו את הארץ שעה שישראל נעו במדבר (במדבר יד, ט): אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם. • שׁוּר נָא אֱלֹהֵי אָבִי בִּתָּךְ לָנֶצַח הִיא בַּשִּׁבְיָה לִבָּהּ נֶאֱנָח – ראה נא את עמך ישראל, השומר לך אמונים כבת לאביה, אך כעת נתונה בשבי ונאנקת בסבלה. דימוי השבי מופיע כבר במקרא – ראו למשל ישעיהו (נב, ב): הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן. • אֵל גּוֹאֵל חִישׁ וְהָרֵם חֻקָּהּ וְהַצִּילָהּ מִיָגוֹן וּמְצוּקָה – נראה שכוונתו: קיים את הבטחת הגאולה המסורה לעם ישראל מימים ימימה, ומתוארת במקרא כ'חוק' (ראו דברי הימים א טז, טו-כא). • אָנָּא הַט לַעֲנִיָה אֵל בְּחַסְדָּךְ – אנא הטה אוזן בחסדך לבתך הסובלת כעת. דימוי כנסת ישראל לענייה מבוסס על ישעיהו (נד, יא): עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים. • וַהֲרִימָהּ אַחֲרֵי נָפְלָהּ – ורומם אותה מחדש, לאחר הירידה הארוכה שהיא מנת חלקה בהווה. תיאור מצבו של עם ישראל כנפילה מיוסד על נבואת עמוס (ה, ב): נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל נִטְּשָׁה עַל אַדְמָתָהּ אֵין מְקִימָהּ. • תִּתְעַלֶּה וְתִתְקַדַּשׁ עַל כָּל לְאֻמִּים – בהמשך לדימויי הירידה והעלייה, נושא הפייטן תקוותו שכנסת ישראל תזכה להתנשא על העמים האחרים, המצרים לה כעת. הצירוף 'תִּתְעַלֶּה וְתִתְקַדַּשׁ' מהדהד לנוסח ה'קדיש' המתאר דווקא את התעלוּתו המיוחלת של האל: "יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא...". • בְּעֵת אוֹיֵב תַּצְמִית שׁוֹכֵן מַעַל – כאשר תכרית את אויביה, השוכן במרומים. • זוֹכֵר הַבְּרִית – כינוי לקדוש ברוך הוא. מופיע בנוסח הברכה שנהוג לברך כשרואים קשת בענן: "ברוך אתה ה', זוכר הברית". • כַּנֵּס עַם דַּל – כנס את עם ישראל, המדומה שוב לעני. הכינוי מבוסס על צירוף מקראי יחידאי המופיע במשלי (כח, טו): אֲרִי נֹהֵם וְדֹב שׁוֹקֵק מֹשֵׁל רָשָׁע עַל עַם דָּל. • לִגְבוּל חֶבְלִי – לארץ ישראל. המילה 'חֶבֶל' מציינת בלשון המקרא, כמו גם בלשון ימינו, נחלה. ראו למשל הופעתה החוזרת ונשנית בספר יהושע, פרק ט. • אֲזַמֵּר זִמְרִי – אז אשיר לך ואשבח אותך. • שָׂא לְמַעֲלִי וּרְאֵה עֲמָלִי – אנא ממך, סלח ברחמיך לחטאי, והבט במצבי הקשה. הפייטן יוצר משחק מילים בין 'מַעֲלִי' ו'עֲמָלִי'. המילה 'שָׂא' מציינת מחילה על חטא בלשון המקרא .0ראו למשל בראשית נ, יז). המונח 'מַעַל' רווח בלשון המקרא לציון חטא (ראו למשל יחזקאל יד, יג). • גּוֹאֲלִי חוּשָׁה לְבַת צְנוּעָה – מהר והזדרז להושיע את בתך הטובה והכשרה. • אֵל אָיוֹם – כינויים לקדוש ברוך הוא, מבוססים על לשון התפילה במקומות אחדים, בדרך כלל בצירוף 'איום קדוש' המופיע בתפילות הימים הנוראים. • קָרָאתִי מִמֵּצָר – ממצוקתי אני קורא לאלוהי. מיוסד על תהלים (קיח, ה): מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ. • אוֹרָךְ לְעַבְדָּךְ תָּאִיר – שלח לי מאורך, ברוח בקשת משורר התהלים (מג, ג): שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי יְבִיאוּנִי אֶל הַר קָדְשְׁךָ וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ; וראו גם תהלים (קיט, קלה): פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ וְלַמְּדֵנִי אֶת חֻקֶּיךָ. • מִבּוֹר גָּלוּת דְּלֵה צוֹעַר – הוציאנו מן הגלות המרה, המשולה לבור עמוק; משמעותה המדויקת של המילה 'צוֹעַר', בהקשר זה, לא נתבררה. ייתכן שהשימוש פה במשמעות של צער או דלות. • יָהּ מִשַּׁחַת תִּפְדֶּה נִדְכָּאִים – הושע אותנו, הדלים ומושפלים, מן הבור בו אנחנו נתונים; הגאולה 'מִשַּׁחַת' מופיעה בכמה מקומות במקרא – ראו למשל ישעיהו (לח, יז): הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִשַּׁחַת בְּלִי כִּי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ כָּל חֲטָאָי. • אֵלִי עֶלְיוֹן אַל תֶּחֱרַשׁ עַל בֶּן עַמִּי כִּי הוּא נֶחֱלַשׁ – אל תתעלם ותשקוט אל מול סבלו המתמשך של עמך. התביעה המופנית כלפי שמיא – 'אַל תֶּחֱרַשׁ' – מבוססת על תביעה מוכרת מספר תהלים (פג, ב-ג): אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ. • מֵעָלָיו הָסֵר צָרָה וְצוּקָה – הסר מישראל את הצרות המאיימות עליהם. בלשון המקרא המונח 'צוּקָה' מופיע יחד עם 'צָרָה' – ראו למשל משלי (א, כז): בְּבֹא כְשׁוֹאָה פַּחְדְּכֶם וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה. • עַד אָן בְּכַבְלֵי בַרְזֶל מְדֻכָּא – עד מתי יהא עמך כבול בכבלי ברזל כביכול לגלות? מעניין כי הצירוף כבלי ברזל מופיע במקורו המקראי במסגרת תפילה לכך שמלכי הגויים ילכדו בו – ככתוב בתהלים (קמט, ח): לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל. • יְדִידִי חוּשָׁה לְמַעֲנָךְ חוּשָׁה – הפיוט נחתם בקריאה לקדוש ברוך הוא ('יְדִידִי' – כינוי המופיע בספרות חז"ל, ראו תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נג ע"ב) למהר לא רק למען עמו ישראל, אלא גם למענו עצמו – בהתאם לבקשה רווחת במסורת התפילה, כפי שהיא מנוסחת למשל בתפילת 'אבינו מלכנו' הנאמרת בימים נוראים ובימי צום ותענית: "אבינו מלכנו, עשה למענך אם לא למעננו". |
| כותר |
נע ונד |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
