כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
חידון: מה אתם יודעים על רחל המשוררת?
לכתבה בבלוג הספרייה
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
נגן שירים ברצף
כל המסורות
עכשווי - ישראל
תימן - כלל תימן
כל המסורות
עכשווי - ישראל
תימן - כלל תימן
-
1.
עכשווי - ישראל אירה בורשר
-
2.
תימן - כלל תימן אהרן עמרם
-
3.
תימן - כלל תימן אלי (אליהו) גמליאלי
-
4.
תימן - כלל תימן גילה בשארי
-
5.
תימן - כלל תימן גילה בשארי
נגן שירים ברצף
|
מי נשקני מנשיקות אהבה / ר' שלום שבזי מִי נִשְּׁקַנִי מִנְּשִׁיקוֹת אַהֲבָה בִּנְוֵה חֲדַר מֶלֶךְ גְּבוּלִי נָסְבָה שַׁחַר וְהִנֵּה בָא יְדִיד נַפְשִׁי בְּחֵן וַתֶּהֱמֶה נַפְשִׁי לְמוּלוֹ קָרְבָה לוּלֵי הֱעִירַנִי בְּחֶמְלָה לַעֲמֹד נִתְפָּרְדָה מֶנִּי וְגּוּפִי עָזְבָה מַה זֶּה יְחִידָתִי מְזָגַי תִּרְכְּסִי וַאְנִי גְּוִיָּתִי בְּחַסְדֵּךְ נִצְּבָה בִּינוּ שְׂרִידֵי הַזְּמָן הִתְחַבְּרוּת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ בְּיוֹם שֶׁשָּׂגְבָה נָחַת בְּסוֹד תּוֹרָה וּמִצְוֹת קָנְתָה שַׁלְמוּת וְגַם שֵׁם טוֹב לְשִׂכְלִי הִרְהֲבָה יוֹם תִּכְסְפָה לַחְזוֹר תְּסוֹבֵב גַּלְגְּלִי בֵּין מַלְאֲכֵי דֶגֶל מְטַטְרוֹן שַׂר צְבָא וִדּוּי דְּבָרִים קַבְּלָה יָהּ יוֹצְרִי עַבְדָּךְ בְּעֵת רָצוֹן לְחַיִּים תִּכְתְּבָה סֶפֶק לְגוֹזָלַי תְּזָמֵּן לִי בְּטוֹב גַּם תֶּאֱפַן יָהְבִּי וְשַׁוְעִי תִּקְשְׁבָה פּוֹדֶה וּמַצִּיל לַעֲנִיִּים כּוֹאֲבִים חוּן עַל יְלוּד מַשְׁתָּא בְּפִתְחָךְ יִסְבְּבָה אָנָּא |
|
פיוט משל ר' שלום שבזי (המאה ה-17), גדול משוררי תימן; שם הפייטן חתום בראשי המחרוזות – משלם בן יוסף – ובטור האחרון אף מזדהה הדובר כפייטן עצמו במלים 'יְלוּד מַשְׁתָּא', שפירושן 'בן משפחת משתא'. הפיוט משלב בתוכו שני עניינים, מעשה אורג: תחילתו כפיוט הודאה על השבת הנפש לגוף עם שחר; הדובר מתעורר בבוקר בנשיקת אהבה, נשיקת האל הרחום המקיצה את הגוף משנתו ומחייבת את הנפש להישאר בו, ולא להתאחד עדיין עם בוראה. סופו של הפיוט בבקשה חומרית דווקא: המשורר, מבקש מזון לילדיו הרכים, פרנסה טובה, רווח והצלה. כיצד משתלבים שני העניינים זה בזה? כיצד מפרנס אותם הפיוט האחד? משוררנו נקט כאן דרך מיוחדת: מתיאור הנפש המשתוקקת ונכספת לבוראה בכל לילה – ובינתיים מקיימת את גופו והווייתו וממלאה אותה תורה ומצוות – עובר הוא ליום הדין, יום המוות, בו תבקש נפשו את מקומה אצל כסא הכבוד. אך לעת עתה, מבקש המשורר, טרם בו יום המיתה - חמול נא עלי, וגזור דיני – דין גופי ובשרי – לחיים ולשלום; שנות חיים עוד לפני, וילדים לדאוג להם. כריכת שני צדדי הקיום יחד, ברצף לשוני אחד ודחוס, משווה לפיוטנו אופי של תפילה נרגשת – תפילה שיסודה בתנועה משמים לארץ, מהשתוקקות הנפש אל חיי המעשה. |
| • מִי נִשְּׁקַנִי מִנְּשִׁיקוֹת אַהֲבָה – מעין שאלה רטורית. ברקע הדברים עומדים פסוקי שיר השירים (א, ב): יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן, אלא שבניגוד לדובר בשיר השירים, שאין ברור אם כבר נוּשק או אם מייחל הוא לנשיקה, הדובר בפיוט כבר נושק, וכעת הוא מתעורר בפליאה ותמה מי שהוא שנשקו. • בִּנְוֵה חֲדַר מֶלֶךְ גְּבוּלִי נָסְבָה – מי הוא זה שהפתיעני בחדרי? חדר הדובר מתואר כחדרו של מלך, אשר בתוכו זכה הדובר לנחלה – רמז נוסף לפסוקים הסמוכים בשיר השירים (א, ד) מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ. דמות המנשק מתגלה: זהו המלך האוהב – הקדוש ברוך הוא – שקירב אותי אליו לחדרו. • שַׁחַר וְהִנֵּה בָא יְדִיד נַפְשִׁי בְחֵן – בבוקר בא לפני ידידי, הקדוש ברוך הוא (על פי דברי חז"ל בכמה מקומות, למשל באבות דרבי נתן, נוסחא ב, פרק מג: "הקב"ה נקרא ידיד שנאמר 'אשירה נא לידידי'"), בכל יופיו ונעימותו. • וַתֶּהֱמֶה נַפְשִׁי לְמוּלוֹ קָרְבָה – נפשי התרגשה והמתה למולו, וביקשה להתקרב ולהתדבק בו. • לוּלֵי הֱעִירַנִי בְחֶמְלָה לַעֲמוֹד – אלא שהקדוש ברוך הוא ריחם עלי והעיר אותי; לשון המשורר נשענת על 'מודה אני', התפילה הקצרה שנוהגים לומר כשמקיצים משנת הלילה: "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ". • נִתְפָּרְדָה מֶנִּי וְגּוּפִי עָזְבָה – אילולי היית מעיר אותי בחמלתך, נפשי הייתה דבקה בך ומתנתקת מן הגוף. • מַה זֶּה יְחִידָתִי – כעת פונה הדובר ישירות לנפשו, ושואל: מה לך נפשי ('יְחִידָתִי' – על פי דברי חז"ל במדרש בראשית רבה, פר' יד ועוד: "חמשה שמות נקראו לה: נפש, נשמה, חיה, רוח, יחידה... יחידה – שכל האיברים מִשְׁנַיִם שנים והיא יחידה בגוף"), שרוצה את לעזוב אותי? • מְזָגַי תִּרְכְּסִי – אני זקוק לך, שהרי את המלכדת, מחברת (שורש ר.כ.ס מופיע כבר במקרא בהקשר זה, ראו למשל שמות כח, כח) את יסודותי ואת טבעי ומאפשרת את קיומם יחד בגופי. בלשון ימי הביניים המונח 'מֶזֶג' משמש לציון מהויות גופניות-נפשיות אשר איזונן הכרחי לקיומו התקין והראוי של האדם, בגוף ובנפש (ראו למשל רמב"ם, 'שמונה פרקים', פר' ח). • וַאְנִי גְּוִיָּתִי בְּחַסְדֵּךְ נִצְּבָה – כל קיומו ועמידתו של גופי תלויה בחסדך, נפשי, כל עוד אינך עוזבת אותו. לשון המשורר רומזת אולי ללשון חתימת הפיוט 'אדון עולם', המדברת באותו עניין: "בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי בְּעֵת אִישַׁן וְאָעִירָה / וְעִם רוּחִי גְּוְיָּתִי ה' לִי וְלֹא אִירָא". • בִּינוּ שְׂרִידֵי הַזְּמָן הִתְחַבְּרוּת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ בְּיוֹם שֶׁשָּׂגְבָה – התבוננו, חכמים וזקנים, אלה ששרדו את תהפוכות ומעללי הזמן, כיצד התחברו גוף ונפש ביום שזכתה נפשי לגבוה ולהתעלות ולהתקרב לבוראה. • נָחַת בְּסוֹד תּוֹרָה וּמִצְוֹת קָנְתָה – נפשי הגיעה למנוחה, בעוסקה בסוד התורה והמצוות. • שַׁלְמוּת וְגַם שֵׁם טוֹב לְשִׂכְלִי הִרְהֲבָה – נפשי הדבקה באל ובתורתו, חיזקה את שכלי והעניקה לו שלמות. 'הִרְהֲבָה' - צורה שחידש המשורר לצורך החרוז והמשקל על בסיס שורש ר.ה.ב – חוזק ועוצמה. ראו למשל שיר השירים ו, ה) • יוֹם תִכְסְפָה לַחְזוֹר תְּסוֹבֵב גַּלְגְּלִי – ביום המוות, כאשר תחפץ נפשי לשוב למקורה האלוהי, היא תנוע ותסבוב בין צבאות השמים ותבקש לבוא לפני כסא הכבוד. גלגלים בלשון ימי הביניים הם הכוכבים, הנתפסים לעתים כישויות המשרתות את האל. • בֵּין מַלְאֲכֵי דֶגֶל מְטַטְרוֹן שַׂר צְבָא – היא תבקש לה מקום להגיע בין מלאכיו של צבא מטטרון, אחד החשובים שבמלאכי מעלה (על פי התלמוד הבבלי, סנהדרין לח ע"ב, ועוד). • וִדּוּי דְּבָרִים קַבְּלָה יָהּ יוֹצְרִי – או אז תתוודה נפשי לפניך, בוראי, אנא קבל דבריה ומחל עוונותיה. • עַבְדָּךְ בְּעֵת רָצוֹן לְחַיִּים תִּכְתְּבָה – אך בינתיים, טרם ווידויה של נפשי ביום המוות, אנא תהא שעה זו שעת רצון מלפניך, ותכתוב גזר דיני לחיים ולא למוות. הצירוף 'בְּעֵת רָצוֹן' מבוסס על תהלים סט, יד: וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ, ומופיע גם בלשון התפילה, למשל בתפילת 'אבינו מלכנו'. • סֶפֶק לְגוֹזָלַי תְּזָמֵּן לִי בְטוֹב – את כל צרכיהם של ילדיי הרכים תעניק לי ברווח. • גַּם תֶּאֱפַן יָהְבִּי – תגלגל ('תֶּאֱפַן' – מלשון 'אופן') עלי לטובה את כל צרכיי ופרנסתי, תשנה את מזלי, או גם - תשא את משאותי, על דרך הפסוק בתהלים (נה, כג): • וְשַׁוְעִי תִּקְשְׁבָה – ושמע תפילתי. על פי תהלים (ה, ג): הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל. • פּוֹדֶה וּמַצִּיל לַעֲנִיִּים כּוֹאֲבִים חוּן עַל יְלוּד מַשְׁתָּא בְּפִתְחָךְ יִסְבְּבָה – אתה, שגואל עניים למודי-סבל, חמול נא עלי, שלם שבזי בן משפחת משתא, המחזר אחר פתחך כעני בשער. הצירוף 'פּוֹדֶה וּמַצִּיל' מוכר מלשון התפילה (למשל מברכת 'עננו' הנוספת לתפילת עמידה בתענית ציבור, ועוד). |
| כותר |
מי נשקני מנשיקות אהבה |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת |
| מועד התפילה |
אחר ללא לחן |
| מעגל החיים |
חתונה |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• מִי נִשְּׁקַנִי מִנְּשִׁיקוֹת אַהֲבָה – מעין שאלה רטורית. ברקע הדברים עומדים פסוקי שיר השירים (א, ב): יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן, אלא שבניגוד לדובר בשיר השירים, שאין ברור אם כבר נוּשק או אם מייחל הוא לנשיקה, הדובר בפיוט כבר נושק, וכעת הוא מתעורר בפליאה ותמה מי שהוא שנשקו. • בִּנְוֵה חֲדַר מֶלֶךְ גְּבוּלִי נָסְבָה – מי הוא זה שהפתיעני בחדרי? חדר הדובר מתואר כחדרו של מלך, אשר בתוכו זכה הדובר לנחלה – רמז נוסף לפסוקים הסמוכים בשיר השירים (א, ד) מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ. דמות המנשק מתגלה: זהו המלך האוהב – הקדוש ברוך הוא – שקירב אותי אליו לחדרו. • שַׁחַר וְהִנֵּה בָא יְדִיד נַפְשִׁי בְחֵן – בבוקר בא לפני ידידי, הקדוש ברוך הוא (על פי דברי חז"ל בכמה מקומות, למשל באבות דרבי נתן, נוסחא ב, פרק מג: "הקב"ה נקרא ידיד שנאמר 'אשירה נא לידידי'"), בכל יופיו ונעימותו. • וַתֶּהֱמֶה נַפְשִׁי לְמוּלוֹ קָרְבָה – נפשי התרגשה והמתה למולו, וביקשה להתקרב ולהתדבק בו. • לוּלֵי הֱעִירַנִי בְחֶמְלָה לַעֲמוֹד – אלא שהקדוש ברוך הוא ריחם עלי והעיר אותי; לשון המשורר נשענת על 'מודה אני', התפילה הקצרה שנוהגים לומר כשמקיצים משנת הלילה: "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ". • נִתְפָּרְדָה מֶנִּי וְגּוּפִי עָזְבָה – אילולי היית מעיר אותי בחמלתך, נפשי הייתה דבקה בך ומתנתקת מן הגוף. • מַה זֶּה יְחִידָתִי – כעת פונה הדובר ישירות לנפשו, ושואל: מה לך נפשי ('יְחִידָתִי' – על פי דברי חז"ל במדרש בראשית רבה, פר' יד ועוד: "חמשה שמות נקראו לה: נפש, נשמה, חיה, רוח, יחידה... יחידה – שכל האיברים מִשְׁנַיִם שנים והיא יחידה בגוף"), שרוצה את לעזוב אותי? • מְזָגַי תִּרְכְּסִי – אני זקוק לך, שהרי את המלכדת, מחברת (שורש ר.כ.ס מופיע כבר במקרא בהקשר זה, ראו למשל שמות כח, כח) את יסודותי ואת טבעי ומאפשרת את קיומם יחד בגופי. בלשון ימי הביניים המונח 'מֶזֶג' משמש לציון מהויות גופניות-נפשיות אשר איזונן הכרחי לקיומו התקין והראוי של האדם, בגוף ובנפש (ראו למשל רמב"ם, 'שמונה פרקים', פר' ח). • וַאְנִי גְּוִיָּתִי בְּחַסְדֵּךְ נִצְּבָה – כל קיומו ועמידתו של גופי תלויה בחסדך, נפשי, כל עוד אינך עוזבת אותו. לשון המשורר רומזת אולי ללשון חתימת הפיוט 'אדון עולם', המדברת באותו עניין: "בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי בְּעֵת אִישַׁן וְאָעִירָה / וְעִם רוּחִי גְּוְיָּתִי ה' לִי וְלֹא אִירָא". • בִּינוּ שְׂרִידֵי הַזְּמָן הִתְחַבְּרוּת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ בְּיוֹם שֶׁשָּׂגְבָה – התבוננו, חכמים וזקנים, אלה ששרדו את תהפוכות ומעללי הזמן, כיצד התחברו גוף ונפש ביום שזכתה נפשי לגבוה ולהתעלות ולהתקרב לבוראה. • נָחַת בְּסוֹד תּוֹרָה וּמִצְוֹת קָנְתָה – נפשי הגיעה למנוחה, בעוסקה בסוד התורה והמצוות. • שַׁלְמוּת וְגַם שֵׁם טוֹב לְשִׂכְלִי הִרְהֲבָה – נפשי הדבקה באל ובתורתו, חיזקה את שכלי והעניקה לו שלמות. 'הִרְהֲבָה' - צורה שחידש המשורר לצורך החרוז והמשקל על בסיס שורש ר.ה.ב – חוזק ועוצמה. ראו למשל שיר השירים ו, ה) • יוֹם תִכְסְפָה לַחְזוֹר תְּסוֹבֵב גַּלְגְּלִי – ביום המוות, כאשר תחפץ נפשי לשוב למקורה האלוהי, היא תנוע ותסבוב בין צבאות השמים ותבקש לבוא לפני כסא הכבוד. גלגלים בלשון ימי הביניים הם הכוכבים, הנתפסים לעתים כישויות המשרתות את האל. • בֵּין מַלְאֲכֵי דֶגֶל מְטַטְרוֹן שַׂר צְבָא – היא תבקש לה מקום להגיע בין מלאכיו של צבא מטטרון, אחד החשובים שבמלאכי מעלה (על פי התלמוד הבבלי, סנהדרין לח ע"ב, ועוד). • וִדּוּי דְּבָרִים קַבְּלָה יָהּ יוֹצְרִי – או אז תתוודה נפשי לפניך, בוראי, אנא קבל דבריה ומחל עוונותיה. • עַבְדָּךְ בְּעֵת רָצוֹן לְחַיִּים תִּכְתְּבָה – אך בינתיים, טרם ווידויה של נפשי ביום המוות, אנא תהא שעה זו שעת רצון מלפניך, ותכתוב גזר דיני לחיים ולא למוות. הצירוף 'בְּעֵת רָצוֹן' מבוסס על תהלים סט, יד: וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ, ומופיע גם בלשון התפילה, למשל בתפילת 'אבינו מלכנו'. • סֶפֶק לְגוֹזָלַי תְּזָמֵּן לִי בְטוֹב – את כל צרכיהם של ילדיי הרכים תעניק לי ברווח. • גַּם תֶּאֱפַן יָהְבִּי – תגלגל ('תֶּאֱפַן' – מלשון 'אופן') עלי לטובה את כל צרכיי ופרנסתי, תשנה את מזלי, או גם - תשא את משאותי, על דרך הפסוק בתהלים (נה, כג): • וְשַׁוְעִי תִּקְשְׁבָה – ושמע תפילתי. על פי תהלים (ה, ג): הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל. • פּוֹדֶה וּמַצִּיל לַעֲנִיִּים כּוֹאֲבִים חוּן עַל יְלוּד מַשְׁתָּא בְּפִתְחָךְ יִסְבְּבָה – אתה, שגואל עניים למודי-סבל, חמול נא עלי, שלם שבזי בן משפחת משתא, המחזר אחר פתחך כעני בשער. הצירוף 'פּוֹדֶה וּמַצִּיל' מוכר מלשון התפילה (למשל מברכת 'עננו' הנוספת לתפילת עמידה בתענית ציבור, ועוד).
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
