audio items
snunit
חזרה לתוצאות החיפוש

ברח דודי אל מכון

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
  • פיוט
playerSongImg
כותר ברח דודי אל מכון
מעגל השנה פסח
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • בְּרַח דּוֹדִי אֶל מָכוֹן לְשִׁבְתָּךְ – רוץ, אלוהי, אל בית המקדש, מקום בו קבעת שכינתך בארץ. הצירוף 'בְּרַח דּוֹדִי' מיוסד על הפסוק האחרון במגילת שיר השירים (ח, יד): בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים, והמילה 'בְּרַח' מתפרשת כאן כייחול חיובי, ולא במשמעות של מנוסָה. הצירוף 'מָכוֹן לְשִׁבְתָּךְ' מציין במקרא לעיתים את משכן האל בארץ, ולעיתים את משכנו בשמים (מלכים א, ח, לט, ועוד), אך מן ההקשר בהמשך הפיוט נראה כי יש לפרש על פי המשמעות הראשונה, כנאמר למשל בשמות (טו, יז): תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲ-דֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.
    • וְאִם עָבַרְנוּ אֶת בְּרִיתָךְ – גם אם חטאנו והפרנו את הברית הכרותה בינינו לבינך. הטור מקדים את ארבעת הטורים שלאחריו, וכך גם במחרוזות הבאות, כאומר – ואם חטאנו, בכל זאת ולמרות הכל - 'בְּרַח דּוֹדִי אֶל מָכוֹן לְשִׁבְתָּךְ'.
    • אָנָּא זְכֹר אִוּוּי חֻפָּתָךְ – אנא זכור את כנסת ישראל, אליה התאווית, אהבת כלולותיך.
    • הָקֵם קוֹשְׁטְ מִלָּתָךְ – קיים את הבטחתך, הקם את דברי האמת שלך. 'קוֹשְׁטְ' במשמעות של אמת על פי משלי כב, כא: לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ.
    • כּוֹנֵן מְשׂוֹשׂ קִרְיָתָךְ – הקם מחדש את ירושלים, עיר שמחתך – ככתוב בתהלים (מח, ב-ג): גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב.
    • הַעֲלוֹתָהּ עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתָךְ – שמח בירושלים עירך. הלשון על פי תהלים קלז, ו: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי; אך בעוד הפסוק מתאר את הצהרת המשורר, פיוטנו מחייב כביכול את הקדוש ברוך הוא לשמוח בעירו.
    • בְּרַח דּוֹדִי אֶל שָׁלֵם סֻכָּךְ – רוץ, אלוהי, אל ירושלים, המקום המשמש לך כמעון, כסוכה. על פי תהלים עו, ג: וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן.
    • וְאִם תָּעִינוּ מִדַּרְכָּךְ – גם אם תעינו וסטינו מן הדרך שהורית לנו; הצירוף על פי ישעיהו (סג, יז): לָמָּה תַתְעֵנוּ ה' מִדְּרָכֶיךָ תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ.
    • אָנָּא הָצֵץ מֵחֲרַכָּךְ – אנא הבט מן החלון שבמקום מושבך. מיוסד על שיר השירים (ב, ט): דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים – פסוק המבטא על פי פרשנותו האלגורית את האמונה בכך שהנה עוד מעט קט יופיע האל וישוב להתראות עִם ישראל אהוביו.
    • וְתוֹשִׁיעַ עַם עָנִי וּמֻתְכָּךְ – ותושיע את עם ישראל, השרוי כעת בשפלות, ואשר חטא לך בתככיו. 'וּמֻתְכָּךְ' – מלשון תככים; מבוסס על תהלים (יח, כח): כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ וְעֵינַיִם רָמוֹת תַּשְׁפִּיל.
    • חֲמָתְךָ מֵהֶם לְשַׁכָּךְ – הסר והשקט את כעסך עליהם; הטור מנוסח כפרפראזה על תיאורו של אחשורוש במגילת אסתר (ז, י): וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה – ברוח האמור במדרש אסתר רבה (פרשה ג, טו): "'וחמת המלך שככה' – חמתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".
    • וּבְאֶבְרָתְךָ סֶלָה לְהִסְתּוֹכָךְ – ותאפשר לישראל להיות תחת כנפיך הסוככות עליהם. על פי תהלים (צא, ב-ד): אֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ.
    • בְּרַח דּוֹדִי אֶל לִבְּךָ וְעֵינֶיךָ שָׁם – רוץ, אלוהי, אל המקום אשר אליו נשואים לבך ועיניך; על פי הבטחת הקדוש ברוך הוא לשלמה המלך, כאשר השלים לבנות את בית המקדש (מלכים א, ט, ג): וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים.
    • וְאִם זָנַחְנוּ טוֹב מְרֻשָּׁם – גם אם נטשנו את התורה הטובה, הרשומה לפנינו. על פי הושע (ח, ג): זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ, וכפי שהובן במדרש במקומות אחדים, למשל באיכה רבה (פתיחתות, ב): "אמר רבי יהודה בן פזי: 'זנח ישראל טוב' וגו' (הושע ח, ג) – ואין טוב אלא תורה, שנאמר 'כי לקח טוב נתתי לכם' (משלי ד, ב)".
    • אָנָּא שְׁמַע שַׁאֲגַת קוֹל צוֹרְרֶךָ וְרִגְשָׁם – אנא הקשב וראה כיצד אויביך זועמים ורוגשים על עמך ישראל. מיוסד על שילוב שני פסוקים מספר תהלים – הראשון ממזמור עד (ד): שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ שָׂמוּ אוֹתֹתָם אֹתוֹת; השני ממזמור ב (א): לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק.
    • רַוֵּה מִדָּם גּוּשָׁם וַעֲפָרָם מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁם – הצף את אדמתם בדמם, דשן אותה בחלבם. מבוסס על נבואתו החריפה של ישעיהו (לד, ו-ח): חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב מִדַּם כָּרִים וְעַתּוּדִים מֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵילִים כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם וּפָרִים עִם אַבִּירִים וְרִוְּתָה אַרְצָם מִדָּם וַעֲפָרָם מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁן כִּי יוֹם נָקָם לַה' שְׁנַת שִׁלּוּמִים לְרִיב צִיּוֹן.
    • וּפִגְרֵיהֶם יַעֲלֶה בָאְשָׁם – גופותיהם תעלנה סירחון – על פי אותה נבואה (שם, ג): וְחַלְלֵיהֶם יֻשְׁלָכוּ וּפִגְרֵיהֶם יַעֲלֶה בָאְשָׁם וְנָמַסּוּ הָרִים מִדָּמָם.
    • בְּרַח דּוֹדִי אֶל מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן – רוץ, אלוהי, אל בית המקדש, המכונה 'מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן' על פי ירמיהו (יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ.
    • וְאִם בָּגַדְנוּ בְּכַחֲשׁוֹן – ואם בגדנו בך, ונהגנו עמך בדרכי רמיה ושקר. 'בְּכַחֲשׁוֹן' – משורש כח"ש. גזירה עצמאית יצירתית של המחבר.
    • אָנָּא סְכוֹת צָקוּן לַחֲשׁוֹן – אנא הקשב והסכת לתפילתנו. הצירוף 'צָקוּן לַחֲשׁוֹן' במשמעות של תפילה על פי ישעיהו כו, טז: ה' בַּצַּר פְּקָדוּךָ צָקוּן לַחַשׁ מוּסָרְךָ לָמוֹ, אשר הובן על ידי מפרשים ופייטנים קדמונים כמתייחס לתפילה, ורווח ביצירתם.
    • דְּלוֹתִי מִטִּבּוּעַ רִפְשׁוֹן – גאל אותי, הרם אותי (כמו תהלים ל, ב: אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי) מלטבוע בטיט וברפש, ברוח דברי משורר התהלים (סט, טו): הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם. ההטיה 'דַלּוֹתִי' כשלעצמה משמשת במקרא במשמעות אחרת (תהלים קטז, ו; שם, קמב, ז), אך מן המבנה הקבוע והעקבי של מחרוזות הפיוט נראה שיש לפרש כפירושנו לעיל.
    • גְּאוֹל נְצוּרֵי כְאִישׁוֹן – גאל את ישראל עמך, השמורים לך כאישון עינך; על פי שירת משה בסוף ימיו, המובאת בספר דברים (לב, ט-יא): כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ.
    • כְּאָז בַּחוֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן – כפי שגאלת אותנו אז, ביציאת מצרים, בחודש ניסן – החודש הראשון בלוח השנה העברי המתואר במקרא, ככתוב בספר שמות (יב, ב): הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. הטור נשען על דרשתו הידועה של התנא ר' יהושע בתלמוד הבבלי (ראש השנה, יא ע"ב): "רבי יהושע אומר: בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל"; דרשה זו מופיעה ברבים מפיוטי פסח, ובעקבותיה רואים הפייטנים את גאולת ישראל ממצרים כאב טיפוס לגאולתם העתידה של ישראל.
    • בִּגְלַל אָבוֹת תּוֹשִׁיעַ בָּנִים וְתָבִיא גְאֻלָּה לִבְנֵי בְנֵיהֶם – בזכות אבות האומה הצדיקים תושיע את בניהם, אף אם חוטאים הם. סיומת זו אינה מגוף הפיוט, אלא שימשה בחלק מקהילות אשכנז כסיומת קבועה כללית לפיוטים מסוג 'גאולה' כפיוטנו. נוסח הטור מעביר מן הפיוט – 'וְתָבִיא גְאֻלָּה לִבְנֵי בְנֵיהֶם' אל מטבע הברכה הסמוכה לו, ברכת 'גאל ישראל'.

יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?

אולי יעניין אותך גם

המלחמה על החירות: הגדות מראשית ימיו של קיבוץ בארי

המלחמה על החירות: הגדות מראשית ימיו של קיבוץ בארי

"מה שאני הכי זוכר מפסח, זה הריח. אח, הריח! עד היום אני יכול לעצום את העיניים ולהריח אותו! הריח של הסנדלים החדשים שכולנו היינו מקבלים לקראת החג, זה פסח בקיבוץ בשבילי. אחר כך זה השקט המופתי בחדר האוכל. ילד שאלף איש מקשיבים לשירת "מה נשתנה" שלו ושל חבריו – זה משהו מיוחד." ישראל נטע, חבר קיבוץ ב

לכתבה בבלוג הספרייה
למי נועד הכיסא הריק בסדר פסח?

למי נועד הכיסא הריק בסדר פסח?

בזמן שכולנו נשב, כמו בכל שנה, לשולחן הסדר, בזמן שנשיר, נשאל קושיות, נקרא את ההגדה ונתענג על סעודת החג, מאות משפחות בקרבנו לא יוכלו לעשות זאת. משפחתם לא תהיה שלמה וליבם לא יהיה שלם כי יקיריהם ויקירותיהם נחטפו ומוחזקים עדיין בשבי החמאס. למעשה, עבור רוב יהודי ישראל והעולם, נדמה שחודש ניסן, המסמל בדרך

לכתבה בבלוג הספרייה
נורוז (ראש השנה הפרסי)

נורוז (ראש השנה הפרסי)

נורוז הוא חג האביב הפרסי, המציין את תחילת השנה הפרסית. פירוש השם בפרסית הוא "יום חדש". מקורו של החג בדת הזורואסטרית, הדת השולטת באיראן לפני בוא האסלאם. הדת הזורואסטרית היא דת דואליסטית (מאמינה בשני מוקדי אלוהות ולא אחד), הרואה את העולם כזירת מאבק בין כוחות האור לכוחות החושך. נורוז, החל ביום מפנה האב

למגוון תכנים בנושא
שותפים לפרויקט

פיוטים ותפילות

מידע כללי

הרשמה לניוזלטר

הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות