כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
חידון: מה אתם יודעים על רחל המשוררת?
לכתבה בבלוג הספרייה
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
|
ברוך אל חי / ר' יוסף חיים (הבן איש חי) בָּרוּךְ אֵל חַי אֱלֹהֵינוּ כִּי לִכְבוֹדוֹ בְּרָאָנוּ בְּעֹל מִצְוֹת הֵבִיאָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לָנוּ דְבַר קָדְשׁוֹ הוֹדִיעָנוּ בְּמִצְוֹתָיו קִדְּשָׁנוּ אַשְׁרֵי הָעָם עוֹבְדֵי אֵל חַי מֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת גָּדוֹל וְעוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת בָּרוּךְ אֵל חַי הַהוֹדָאוֹת חֲתַן מִצְוֹת וְחֹק תּוֹרָה יִשְׂמַח יוֹם זֶה בַּעֲטָרָה אֲשֶׁר נֶעְטַר בְּתִפְאָרָה וַיִּלְבַּשׁ כַּשַּׂלְמָה אוֹרָה עַל זֹאת אָשִׁירָה הַשִּׁירָה בְּקוֹל שִׂמְחָה וּבְקוֹל זִמְרָה יוֹם זֶה נִמְנָה בֵּין אֲנָשִׁים בְּעֵסֶק קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לַעֲשׂוֹת כֹּל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר קִהִלּוֹת אֵל עוֹשִׂים וְשַׁלַח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְנִמְלַט מִפַּח יוֹקְשִׁים יִשְׁלַח לוֹ הָאֵל מַלְאָכִים וַיְהִי בְּלֵב שָׁלֵם סֻכּוֹ לְהַנְהִילוֹ וּלְהַדְרִיכוֹ לִהְיוֹת לוֹ עֵזֶר וּלְתָמְכוֹ וְיוֹרֶה לוֹ יוֹשֶׁר דַּרְכּוֹ בְּאָרְחוֹתָיו וּמַהֲלָכוֹ יֵצֶר כְּסִיל צֵא יֹאמַר לוֹ וְיֵצֶר טוֹב בָּא בִּגְבוּלוֹ הִפְלָא ה' חָסִיד לוֹ וְיִשְׁכּוֹן בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ לְנַהֲלוֹ וּלְהַשְׂכִּילוֹ עֲשׂוֹת בְּיֹשֶׁר פָּעֳלוֹ מִצְוָתוֹ בָּרָה כַּחַמָּה נָאוָה יְקָרָה וּנְעִימָה כְּגִבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה עוֹשֶׂה בְעֹז וְתַעֲצוּמָה וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתּוֹ שְׁלֵמָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה חָזָק לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים לְהִתְהַלֵּךְ בְּמֵשָׁרִים יָצָא מִכְּלַל נְעָרִים נִקְרָא גֶּבֶר בֶּן גְּבָרִים וְעִם גְּדוֹלִים וִיקָרִים יָשִׁיר אֲמָרִים וּדְבָרִים בְּנֵנוּ זֶה מַה טּוֹב טַעְמוֹ יִשְׂמַח בּוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְיִהְיֶה אֱלֹהָיו עִמּוֹ יִגְדַּל כַּנָּהָר שְׁלוֹמוֹ וְיִתְבָּרֵךְ בְּתוֹךְ עַמּוֹ חָיֹה יִחְיֶה יִגְדַּל שְׁמוֹ |
|
פיוט לבר מצווה במנהג יהודי בבל, נתחבר על ידי אחד מגדולי חכמי בבל בדורות האחרונים – ר' יוסף חיים, הידוע בכינויו 'הבן איש חי' (בגדד, 1805-1909) כברבים מפיוטיו, גם כאן אין שמו חתום באקרוסטיכון. הפיוט מברך את הנער בהגיעו למצוות, ומדגיש את התפנית הגדולה המתחוללת בחייו. תפנית זו, שעיקרה המעבר מילדות לבגרות בקיום מצוות ובכלל, מתוארת באורח מעניין במושגים של גבריות, ובדימויים המזוהים עימה – חוזק, גבורה ולוחמנות: "מִצְוָתוֹ בָּרָה כַּחַמָּה נָאוָה יְקָרָה וּנְעִימָה / כְּגִבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה עוֹשֶׂה בְעֹז וְתַעֲצוּמָה / וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתּוֹ שְׁלֵמָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה // חָזָק לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים לְהִתְהַלֵּךְ בְּמֵשָׁרִים / יָצָא מִכְּלַל נְעָרִים נִקְרָא גֶּבֶר בֶּן גְּבָרִים / וְעִם גְּדוֹלִים וִיקָרִים יָשִׁיר אֲמָרִים וּדְבָרִים". אלא שהפייטן אינו מסתפק בזה, ומדגיש גם פן נוסף בהתבגרותו של הנער: השמירה על מצוות התורה, המוצגת כאן כמאבק הדורש תעצומות גוף ונפש, אין בה די; שכן המעבר מילדות לבגרות מחייב את הנער לא רק בהקפדה פורמאלית על ההלכות החדשות עבורו – כתפילה במניין וכתפילין – אלא גם באחריות כלפי החברה, ובהפנמת ערכי חסד: "יוֹם זֶה נִמְנָה בֵּין אֲנָשִׁים בְּעֵסֶק קֹדֶשׁ קָדָשִׁים / לַעֲשׂוֹת כֹּל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר קִהִלּוֹת אֵל עוֹשִׂים / וְשַׁלַח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְנִמְלַט מִפַּח יוֹקְשִׁים". מחרוזת זו רומזת בלשונה לאחת מנבואות ישעיהו (נח, ה-ח), בה מתרעם הנביא על כך שהעם מקיים את מצוות הצום במישור ההלכתי-פורמאלי בלבד, ואינו מבין כי האל חפץ בצום אחר, צום המעורר את הבריות לעשיית צדקה וחסד עם הדלים והמסכנים הנמצאים בשולי החברה. |
| • בָּרוּךְ אֵל חַי אֱלֹהֵינוּ כִּי לִכְבוֹדוֹ בְּרָאָנוּ – הפיוט נפתח בדברי שבח כלליים לאל, אשר ברא את עמו לכבודו שלו, כנזכר בתפילה בחטיבת הפסוקים המתחילה במילים 'ובא לציון גואל' הנאמרת בשחרית של כל יום: "בָּרוּך הוּא אֱלֹהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ / וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים / וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת / וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ". תיאור האל כ'אֵל חַי' הוא על פי המקרא (ראו למשל תהלים מב, ג, ועוד). • בְּעֹל מִצְוֹת הֵבִיאָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לָנוּ – אלוהינו העניק לנו תורה ומצוות. זאת בהמשך לטור הקודם ובזיקה לקטע התפילה עליו הוא מיוסד ("וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת / וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ"). • דְבַר קָדְשׁוֹ הוֹדִיעָנוּ בְּמִצְוֹתָיו קִדְּשָׁנוּ – הקדוש ברוך הוא הפנה אלינו את דברי קדשו – כלומר, את התורה שהנחיל לנו – וקידש אותנו במצוות, המסמנות את ייחודנו ואת זיקתנו אליו. השימוש בשורש י.ד.ע בהקשר זה נשען על נבואת יחזקאל (לט, ז): וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי אוֹדִיעַ בְּתוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אַחֵל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי עוֹד וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' קָדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל. • אַשְׁרֵי הָעָם עוֹבְדֵי אֵל חַי מֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת – השבח נתון לעם ישראל, העובד את אלוהיו. מעין האמור בתהלים (קמד, טו): אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹהָיו. כינוי האל כ'מֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת' מופיע רבות במקרא (ראו למשל ירמיהו מו, יח). • גָּדוֹל וְעוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת בָּרוּךְ אֵל חַי הַהוֹדָאוֹת – שבח לקדוש ברוך הוא. פרפראזה על תהלים (פו, י): כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ. הצירוף 'אֵל חַי הַהוֹדָאוֹת' הוא על פי לשון ברכת 'ישתבח' (הברכה החותמת את 'פסוקי דזמרא', חטיבת מזמורי התהלים והפסוקים הנאמרים בתפילת שחרית לפני קריאת שמע וברכותיה): "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל בַּתִּשְׁבָּחוֹת, אֵל הַהוֹדָאוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה...". • חֲתַן מִצְוֹת וְחֹק תּוֹרָה – לאחר דברי השבח הכלליים לקדוש ברוך הוא ולעם ישראל, עובר הפייטן לברך את הנער בר-המצווה, שהוא ביום זה כחתן למצוות ולחוקי התורה. • יִשְׂמַח יוֹם זֶה בַּעֲטָרָה – ביום זה ראוי לו לנער בר-המצווה לשמוח בעטרה שהוא מתעטר בה, כלומר – בתפילין. דימוי התפילין ל'עֲטָרָה' נזכר למשל בתיקוני זוהר, המתאר את מלכותו של הקדוש ברוך הוא כעטרה, כתפילין (תקונא עשרין וחד ועשרין, ס ע"ב): "לזמנין שוי ליה עטרה על רישיה – דא תפילין דרישא" [=לפעמים מדמה אותה (את המלכות) כעטרה על ראשו – וזו תפילין של ראש]. ברקע לטור זה ולבא אחריו עומד גם תיאור שמחת שלמה כפי שהוא מופיע בשיר השירים (ג, יא): צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. • אֲשֶׁר נֶעְטַר בְּתִפְאָרָה וַיִּלְבַּשׁ כַּשַּׂלְמָה אוֹרָה – חתן השמחה נעטר בתפילין, אשר הם לו כתפארה, ומתוך כך לבש כביכול אור כשמלה לגופו. הטור מנוסח כפרפראזה על אחת מברכות השחר (חטיבת ברכות הנאמרת בכל בוקר): "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עוטר ישראל בתפארה" (וראו בבלי ברכות, ס ע"ב). דימוי האור ללבוש מבוסס על תיאור האל במזמור התהלים 'ברכי נפשי' (קד, א-ב): בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה' ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. • יוֹם זֶה נִמְנָה בֵּין אֲנָשִׁים בְּעֵסֶק קֹדֶשׁ קָדָשִׁים – ביום זה בו נכנס הנער למצוות, הוא יכול להימנות ולהצטרף למניין מתפללים, בהתאם להלכה המגדירה מניין כקבוצה של עשרה גברים בני למעלה משלוש-עשרה שנים. • לַעֲשׂוֹת כֹּל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר קִהִלּוֹת אֵל עוֹשִׂים – כבוגר ומחויב במצוות, הוא יכול כעת לעשות את כל המצוות הנעשות במניין ובקהל. • וְשַׁלַח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְנִמְלַט מִפַּח יוֹקְשִׁים – לא רק מצוות כהנחת תפילין ראויות לנער כעת, אלא גם מעשי חסד: על ידי מעשיו הטובים, יזכה להינצל מעונשו של הדין (מִפַּח יוֹקְשִׁים - מלשון מוקש. על פי תהלים קכד, ז: נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ). המעשה הטוב הנזכר כאן הוא שילוח עבדים לחופשי, אשר על פי נבואת ישעיהו הוא אחד ממעשי החסד הטובים בהם חפץ האל, בניגוד לצום הנעשה ללא חסד כלל (נח, ה-ז): הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה' הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. • יִשְׁלַח לוֹ הָאֵל מַלְאָכִים – הפייטן מתפלל כי האל יהיה בעזרו של הנער. שליחת המלאכים היא ביטוי לסיוע אלוהי כמתואר בשמות (כג, כ): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי. • וַיְהִי בְּלֵב שָׁלֵם סֻכּוֹ – הקדוש ברוך הוא יסוכך עליו בלב שלם. פרפראזה על תהלים (עו, ג): וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן. • לְהַנְהִילוֹ וּלְהַדְרִיכוֹ לִהְיוֹת לוֹ עֵזֶר וּלְתָמְכוֹ – הוא ידריך אותו בדרכו הטובה, ויתמוך בו בעת צרה. • וְיוֹרֶה לוֹ יוֹשֶׁר דַּרְכּוֹ בְּאָרְחוֹתָיו וּמַהֲלָכוֹ – בכל דרכיו ומעשיו של הנער ילמדהו הקדוש ברוך הוא את דרכו הישרה והראויה, ברוח האמור בשמואל א (יב, כג): גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַה' מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה. • יֵצֶר כְּסִיל צֵא יֹאמַר לוֹ וְיֵצֶר טוֹב בָּא בִּגְבוּלוֹ – את היצר הרע יגרש הנער מליבו, כדי שיצרו הטוב יגבר וייעשה מרכזי בחייו. • הִפְלָא ה' חָסִיד לוֹ וְיִשְׁכּוֹן בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ – בהמשך לטור הקודם, הקדוש ברוך הוא העניק לנער את היצר הטוב, כדי שישכון בליבו. שיבוץ מתהלים (ד, ד): וּדְעוּ כִּי הִפְלָה ה' חָסִיד לוֹ ה' יִשְׁמַע בְּקָרְאִי אֵלָיו. אלא שבעוד הכינוי 'חָסִיד' בפסוק מציין את הדובר עצמו, הרי שבטורנו, על רקע הטור הקודם, הוא נועד לציין כמטאפורה את היצר הטוב. דימוי המעשה הטוב או הרע כשוכן באהלו של אדם נזכר כבר במקרא בספר איוב (יא, יד): אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה. • לְנַהֲלוֹ וּלְהַשְׂכִּילוֹ עֲשׂוֹת בְּיֹשֶׁר פָּעֳלוֹ – יצרו הטוב של הנער ידריך אותו בדרכו וישכיל אותו לנהוג בדרך הישר. וראו משלי (כ, יא): גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ. • מִצְוָתוֹ בָּרָה כַּחַמָּה נָאוָה יְקָרָה וּנְעִימָה – המצוות שהנער זוכה לקיים הן מצוות זכות, טהורות ומאירות כשמש, נאות ויפות. פרפראזה על שיר השירים (ו, ד-י): יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת... מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. • כְּגִבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה עוֹשֶׂה בְעֹז וְתַעֲצוּמָה – הנער עושה מצוותיו כאדם גיבור וחזק. הצירוף 'גִבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה' נשען על ישעיהו (ג, ב): גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְקֹסֵם וְזָקֵן – ובעוד בפסוק זהו כינוי לאל, הרי שבשירנו מוסב הכינוי אל הנער. • וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתּוֹ שְׁלֵמָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה – בזכות קיום המצוות יזכה הנער לשכר כפול ומכופל. התיאור מיוסד על דברי בעז לרות (רות ב, יב): יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו. • חָזָק לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים לְהִתְהַלֵּךְ בְּמֵשָׁרִים – ליבו של הנער חסון די הצורך כדי לנהוג בדרך הישר. לשון הטור נסמכת על צירופים מקראיים, שאינם קשורים בהכרח לתוכן השיר: 'חָזָק לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים' על פי עמוס (ב, טז) – וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים, ו'לְהִתְהַלֵּךְ בְּמֵשָׁרִים' על פי משלי (כג, לא) – יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים. • יָצָא מִכְּלַל נְעָרִים נִקְרָא גֶּבֶר בֶּן גְּבָרִים – בהגיעו לגיל מצוות שוב אין הנער נחשב לנער, אלא לגבר בוגר. • וְעִם גְּדוֹלִים וִיקָרִים יָשִׁיר אֲמָרִים וּדְבָרִים – כעת יכול הנער אף לדבר בדברי תורה ולזמר פיוטים כאחד הגדולים. • בְּנֵנוּ זֶה מַה טּוֹב טַעְמוֹ יִשְׂמַח בּוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ – הפייטן חותם את שירו בדברי שבח לנער, ומאחל לכך שהוריו ישמחו בו. הצירוף 'בְּנֵנוּ זֶה' רומז על דרך ההיפוך לפרשה המקראית העוסקת ב'בן סורר ומורה'(דברים כא), שהוא האב-טיפוס לבן החוטא ומצער את הוריו – בניגוד גמור לבן המצוין המתואר בשירנו • וְיִהְיֶה אֱלֹהָיו עִמּוֹ – יהי האל עם הנער. ברוח האמור בעזרא א, ג: מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. • יִגְדַּל כַּנָּהָר שְׁלוֹמוֹ – יזכה הנער לשלום רב. מיוסד על נבואת ישעיהו (מח, יז-יח): כֹּה אָמַר ה' גֹּאַלְךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם. • חָיֹה יִחְיֶה יִגְדַּל שְׁמוֹ – יזכה הנער לאריכות ימים ולשם טוב. על פי יחזקאל (יח, ט): בְּחֻקּוֹתַי יְהַלֵּךְ וּמִשְׁפָּטַי שָׁמַר לַעֲשׂוֹת אֱמֶת צַדִּיק הוּא חָיֹה יִחְיֶה נְאֻם אֲדֹנָי ה' (ועיינו עוד בפרק זה ביחזקאל כולו). |
| כותר |
ברוך אל חי |
|---|---|
| מועד התפילה |
אחר |
| מעגל החיים |
בר מצווה |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• בָּרוּךְ אֵל חַי אֱלֹהֵינוּ כִּי לִכְבוֹדוֹ בְּרָאָנוּ – הפיוט נפתח בדברי שבח כלליים לאל, אשר ברא את עמו לכבודו שלו, כנזכר בתפילה בחטיבת הפסוקים המתחילה במילים 'ובא לציון גואל' הנאמרת בשחרית של כל יום: "בָּרוּך הוּא אֱלֹהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ / וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים / וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת / וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ". תיאור האל כ'אֵל חַי' הוא על פי המקרא (ראו למשל תהלים מב, ג, ועוד). • בְּעֹל מִצְוֹת הֵבִיאָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לָנוּ – אלוהינו העניק לנו תורה ומצוות. זאת בהמשך לטור הקודם ובזיקה לקטע התפילה עליו הוא מיוסד ("וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת / וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ"). • דְבַר קָדְשׁוֹ הוֹדִיעָנוּ בְּמִצְוֹתָיו קִדְּשָׁנוּ – הקדוש ברוך הוא הפנה אלינו את דברי קדשו – כלומר, את התורה שהנחיל לנו – וקידש אותנו במצוות, המסמנות את ייחודנו ואת זיקתנו אליו. השימוש בשורש י.ד.ע בהקשר זה נשען על נבואת יחזקאל (לט, ז): וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי אוֹדִיעַ בְּתוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אַחֵל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי עוֹד וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' קָדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל. • אַשְׁרֵי הָעָם עוֹבְדֵי אֵל חַי מֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת – השבח נתון לעם ישראל, העובד את אלוהיו. מעין האמור בתהלים (קמד, טו): אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹהָיו. כינוי האל כ'מֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת' מופיע רבות במקרא (ראו למשל ירמיהו מו, יח). • גָּדוֹל וְעוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת בָּרוּךְ אֵל חַי הַהוֹדָאוֹת – שבח לקדוש ברוך הוא. פרפראזה על תהלים (פו, י): כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ. הצירוף 'אֵל חַי הַהוֹדָאוֹת' הוא על פי לשון ברכת 'ישתבח' (הברכה החותמת את 'פסוקי דזמרא', חטיבת מזמורי התהלים והפסוקים הנאמרים בתפילת שחרית לפני קריאת שמע וברכותיה): "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל בַּתִּשְׁבָּחוֹת, אֵל הַהוֹדָאוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה...". • חֲתַן מִצְוֹת וְחֹק תּוֹרָה – לאחר דברי השבח הכלליים לקדוש ברוך הוא ולעם ישראל, עובר הפייטן לברך את הנער בר-המצווה, שהוא ביום זה כחתן למצוות ולחוקי התורה. • יִשְׂמַח יוֹם זֶה בַּעֲטָרָה – ביום זה ראוי לו לנער בר-המצווה לשמוח בעטרה שהוא מתעטר בה, כלומר – בתפילין. דימוי התפילין ל'עֲטָרָה' נזכר למשל בתיקוני זוהר, המתאר את מלכותו של הקדוש ברוך הוא כעטרה, כתפילין (תקונא עשרין וחד ועשרין, ס ע"ב): "לזמנין שוי ליה עטרה על רישיה – דא תפילין דרישא" [=לפעמים מדמה אותה (את המלכות) כעטרה על ראשו – וזו תפילין של ראש]. ברקע לטור זה ולבא אחריו עומד גם תיאור שמחת שלמה כפי שהוא מופיע בשיר השירים (ג, יא): צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. • אֲשֶׁר נֶעְטַר בְּתִפְאָרָה וַיִּלְבַּשׁ כַּשַּׂלְמָה אוֹרָה – חתן השמחה נעטר בתפילין, אשר הם לו כתפארה, ומתוך כך לבש כביכול אור כשמלה לגופו. הטור מנוסח כפרפראזה על אחת מברכות השחר (חטיבת ברכות הנאמרת בכל בוקר): "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עוטר ישראל בתפארה" (וראו בבלי ברכות, ס ע"ב). דימוי האור ללבוש מבוסס על תיאור האל במזמור התהלים 'ברכי נפשי' (קד, א-ב): בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה' ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. • יוֹם זֶה נִמְנָה בֵּין אֲנָשִׁים בְּעֵסֶק קֹדֶשׁ קָדָשִׁים – ביום זה בו נכנס הנער למצוות, הוא יכול להימנות ולהצטרף למניין מתפללים, בהתאם להלכה המגדירה מניין כקבוצה של עשרה גברים בני למעלה משלוש-עשרה שנים. • לַעֲשׂוֹת כֹּל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר קִהִלּוֹת אֵל עוֹשִׂים – כבוגר ומחויב במצוות, הוא יכול כעת לעשות את כל המצוות הנעשות במניין ובקהל. • וְשַׁלַח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְנִמְלַט מִפַּח יוֹקְשִׁים – לא רק מצוות כהנחת תפילין ראויות לנער כעת, אלא גם מעשי חסד: על ידי מעשיו הטובים, יזכה להינצל מעונשו של הדין (מִפַּח יוֹקְשִׁים - מלשון מוקש. על פי תהלים קכד, ז: נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ). המעשה הטוב הנזכר כאן הוא שילוח עבדים לחופשי, אשר על פי נבואת ישעיהו הוא אחד ממעשי החסד הטובים בהם חפץ האל, בניגוד לצום הנעשה ללא חסד כלל (נח, ה-ז): הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה' הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. • יִשְׁלַח לוֹ הָאֵל מַלְאָכִים – הפייטן מתפלל כי האל יהיה בעזרו של הנער. שליחת המלאכים היא ביטוי לסיוע אלוהי כמתואר בשמות (כג, כ): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי. • וַיְהִי בְּלֵב שָׁלֵם סֻכּוֹ – הקדוש ברוך הוא יסוכך עליו בלב שלם. פרפראזה על תהלים (עו, ג): וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן. • לְהַנְהִילוֹ וּלְהַדְרִיכוֹ לִהְיוֹת לוֹ עֵזֶר וּלְתָמְכוֹ – הוא ידריך אותו בדרכו הטובה, ויתמוך בו בעת צרה. • וְיוֹרֶה לוֹ יוֹשֶׁר דַּרְכּוֹ בְּאָרְחוֹתָיו וּמַהֲלָכוֹ – בכל דרכיו ומעשיו של הנער ילמדהו הקדוש ברוך הוא את דרכו הישרה והראויה, ברוח האמור בשמואל א (יב, כג): גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַה' מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה. • יֵצֶר כְּסִיל צֵא יֹאמַר לוֹ וְיֵצֶר טוֹב בָּא בִּגְבוּלוֹ – את היצר הרע יגרש הנער מליבו, כדי שיצרו הטוב יגבר וייעשה מרכזי בחייו. • הִפְלָא ה' חָסִיד לוֹ וְיִשְׁכּוֹן בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ – בהמשך לטור הקודם, הקדוש ברוך הוא העניק לנער את היצר הטוב, כדי שישכון בליבו. שיבוץ מתהלים (ד, ד): וּדְעוּ כִּי הִפְלָה ה' חָסִיד לוֹ ה' יִשְׁמַע בְּקָרְאִי אֵלָיו. אלא שבעוד הכינוי 'חָסִיד' בפסוק מציין את הדובר עצמו, הרי שבטורנו, על רקע הטור הקודם, הוא נועד לציין כמטאפורה את היצר הטוב. דימוי המעשה הטוב או הרע כשוכן באהלו של אדם נזכר כבר במקרא בספר איוב (יא, יד): אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה. • לְנַהֲלוֹ וּלְהַשְׂכִּילוֹ עֲשׂוֹת בְּיֹשֶׁר פָּעֳלוֹ – יצרו הטוב של הנער ידריך אותו בדרכו וישכיל אותו לנהוג בדרך הישר. וראו משלי (כ, יא): גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ. • מִצְוָתוֹ בָּרָה כַּחַמָּה נָאוָה יְקָרָה וּנְעִימָה – המצוות שהנער זוכה לקיים הן מצוות זכות, טהורות ומאירות כשמש, נאות ויפות. פרפראזה על שיר השירים (ו, ד-י): יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת... מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. • כְּגִבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה עוֹשֶׂה בְעֹז וְתַעֲצוּמָה – הנער עושה מצוותיו כאדם גיבור וחזק. הצירוף 'גִבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה' נשען על ישעיהו (ג, ב): גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְקֹסֵם וְזָקֵן – ובעוד בפסוק זהו כינוי לאל, הרי שבשירנו מוסב הכינוי אל הנער. • וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתּוֹ שְׁלֵמָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה – בזכות קיום המצוות יזכה הנער לשכר כפול ומכופל. התיאור מיוסד על דברי בעז לרות (רות ב, יב): יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו. • חָזָק לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים לְהִתְהַלֵּךְ בְּמֵשָׁרִים – ליבו של הנער חסון די הצורך כדי לנהוג בדרך הישר. לשון הטור נסמכת על צירופים מקראיים, שאינם קשורים בהכרח לתוכן השיר: 'חָזָק לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים' על פי עמוס (ב, טז) – וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים, ו'לְהִתְהַלֵּךְ בְּמֵשָׁרִים' על פי משלי (כג, לא) – יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים. • יָצָא מִכְּלַל נְעָרִים נִקְרָא גֶּבֶר בֶּן גְּבָרִים – בהגיעו לגיל מצוות שוב אין הנער נחשב לנער, אלא לגבר בוגר. • וְעִם גְּדוֹלִים וִיקָרִים יָשִׁיר אֲמָרִים וּדְבָרִים – כעת יכול הנער אף לדבר בדברי תורה ולזמר פיוטים כאחד הגדולים. • בְּנֵנוּ זֶה מַה טּוֹב טַעְמוֹ יִשְׂמַח בּוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ – הפייטן חותם את שירו בדברי שבח לנער, ומאחל לכך שהוריו ישמחו בו. הצירוף 'בְּנֵנוּ זֶה' רומז על דרך ההיפוך לפרשה המקראית העוסקת ב'בן סורר ומורה'(דברים כא), שהוא האב-טיפוס לבן החוטא ומצער את הוריו – בניגוד גמור לבן המצוין המתואר בשירנו • וְיִהְיֶה אֱלֹהָיו עִמּוֹ – יהי האל עם הנער. ברוח האמור בעזרא א, ג: מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. • יִגְדַּל כַּנָּהָר שְׁלוֹמוֹ – יזכה הנער לשלום רב. מיוסד על נבואת ישעיהו (מח, יז-יח): כֹּה אָמַר ה' גֹּאַלְךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם. • חָיֹה יִחְיֶה יִגְדַּל שְׁמוֹ – יזכה הנער לאריכות ימים ולשם טוב. על פי יחזקאל (יח, ט): בְּחֻקּוֹתַי יְהַלֵּךְ וּמִשְׁפָּטַי שָׁמַר לַעֲשׂוֹת אֱמֶת צַדִּיק הוּא חָיֹה יִחְיֶה נְאֻם אֲדֹנָי ה' (ועיינו עוד בפרק זה ביחזקאל כולו).
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
