ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
איומה בהר המור / ר' שלום שבזי אֲיֻמָּה בְּהַר הַמּוֹר עֲלִי לָךְ וּבַשְּׂרִי וְנָשִׁיר בְּשִׁיר מִזְמוֹר בְּנִגּוּן לְיוֹצְרִי וְצֶמַח אֲרִי גִבּוֹר מְהֻדָּר בְּשַׁעֲרִי וְזָמִיר וְקוֹל הַתּוֹר בְּאַרְצִי מְעוֹרְרִי שְׂרָיָה חֲגוֹר חַרְבָּךְ וְהַשְׁחֵת גְּדוּד אוֹיְבָךְ וְחָזְקָה וְאַל תִּנְבָּךְ לְהוּגְנֵי אֱדוֹם תִּגְמוֹר וְתַשְׁקִיף בְּשַׁחֲרִי כְּרָמָיו בְּאַף תִּזְמוֹר וְתַשְׁחִית לְעֵץ פְּרִי לְקַיְתַּ אלְפְתַּא אלצִּרְגַאם בִּבַּסְטֹהּ לְחִין יְנוּבּ {{[פגשתי את הבחור כפיר האריות}} {{כשפשט עת מָלַךְ]}} עֲלַיְהּ תַּנְצִם אלְאַנְגַאם וְתַּתְצַאפַף אלחֻרוּבּ {{[עליו יחוברו שירים}} {{ויוצבו מערכות מלחמה]}} וְהוּ יַקְתֻּלַ אלדִּרְגַאם וְתֻּהְדַּם לֹהּ אלדֻּרוּבּ {{[והוא יהרוג את האויב המתקומם}} {{ויפלו לפניו שערים]}} וְנַאר אַכִּלַה תַּדְעַר גִּיוּשֹׁהּ וִתַּעְתְּרִי {{[ואש אוכלת תפחיד}} {{גייסותיו ותכה]}} וִתַּמְחִי בְּנִי אלְעִמְלַאק {{[ותמחה את בני עמלק]}} בִּאלְאַסְכַאט וַאלְאִחְרַאק {{[בחמה ובחרון]}} וִיַנְפִדְהֻם אלְכַלַּאק {{[וישמידם הבורא]}} וּבַּיְתְּ מֻלְכְּהֻם יֻדְּבִּר וּפִיהּ נַחְס גַּאיִרִי {{[ובית מלכותם יכרית}} {{ובו מזל רע ישרה]}} וְיַצְהֻר מְלִךּ טַאהִר אֲמִירַ אלְעֲשַׁאיִרִי {{[יתגלה מלך טהור}} {{נגיד השבטים]}} שְׁכִינָה בְּצֵל כַּנְפֵי כְּרוּבִים תְּסוֹכְכִי לְיִנּוֹן וְחֵיל תָּקְפוֹ וְצוּרֵךְ תְּבָרְכִי וְיִשְׁפּוֹךְ חֲרוֹן אַפּוֹ בְּפֶרֶא הֲפַכְפְכִי וְעוֹבֵר וּמִתְעַבֵּר וְדָתוֹ מְכוֹעֲרִי מְהַתֵּל עֲלֵי דָתִי וּבוֹזֶה לְתוֹרָתִי וְהֵסִיר עֲטָרָתִי וְיָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר וְאֵידוֹ מְמַהֲרִי וְעַמִּי בְּיַד שׁוֹמֵר מְשֻׁבָּח מְפוֹאֲרִי בִּגּוּדֹּהּ עֲצִים דַּאיִם וְעַאלִי בִּמֻלְכְּהוּ {{[בטובו הוא גדול תמיד}} {{ונישא במלכותו]}} וְהוּ יַחְרִסַ אלנַּאיִם בִּתַּוְחִידּ אִסְמְהוּ {{[והוא ישמור את הישֵן}} {{בייחוד שמו]}} וְאַגְּעַל סִרַאט קַאיִם לִמַן כַץ דִכְּרְהוּ {{[ועשָה דרך ישרה}} {{למי שמייחד את זכרו]}} וְנוּרַ אלְפְלַךּ דַּאיִר בִּשַׁאנֹהּ וְסַאיִרִי {{[ואור הגלגל סובב}} {{במאמרו והולך]}} לְהוּ אַנְוַאר סַטַּאעַהּ {{[לו אורות מאירים]}} וְתַּכְדֻּם לְהוּ טַאעַהּ {{[משרתים אותו בהכנעה]}} וִדַּוְר לַם יְקִף סַאעַהּ {{[והסיבוב לא יעמוד רגע]}} וּמִן גַּוְהֲרֹה נַאשִׁר עֲלַי' אלְבַּחְר וַאלְבַּרִי {{[ומזיו אורו מתפזר}} {{על הים והיבשה]}} בִּלַיְלֻן קְמַר סַאמִר וְשַׁמְס אַוַּלַ אלְפַגְּרִי {{[בלילה הלבנה על משמרתה}} {{והשמש מעלות השחר]}} יְחִידָה בְּשִׁיר הוֹדִי לְאֵל חַי וְרַנְּנִי וְעִמְדִי וְיַחֵדִי וְלִבֵּךְ תְּכַוְּנִי וְחֶשְׁקִי וְכָל סוֹדִי בְּמַלְכִּי וְכוֹנְנִי וְאֵלָיו אֲנִי נוֹהֵר בְּעַרְבִּי וְשַׁחֲרִי מְחַיֶּה לְנִשְׁמָתִי וְעָזִי וְזִמְרָתִי וְאֵלָיו תְּשׁוּקָתִי וְחַסְדּוֹ אֲנִי זוֹכֵר וְטוּבוֹ מְעוֹרְרִי וְלִבִּי כְּאֵשׁ בּוֹעֵר בְּאַהְבָה מְזוֹרְרִי תִּשַׁוַּקְתְּ יַא וִדִּי בִּנַצְמִי וְלַחְנְתִּי {{[השתוקקתי ידידי}} {{בחרוזי ונגינתי]}} בִּדִכְּרַ אלְוְדּוּדּ סִידִּי אֲבַּלִּג בִּנִיְּתִּי {{[בזכירת האהוב אדוני}} {{ארבה בכוונתי]}} וּפִי גַּנַּתַּ אלְכַלְדִּי יִסַכִּן לְחַיְוְתִּי {{[ובגן הנצח}} {{ישכן את נפשי]}} כְטַא עַבְּדְּהוּ יַגְפֻר וִיַסְמַח לִאַוְזַארִי {{[חטא עבדו יכפר}} {{ויסלח לפשעי]}} יִסַלִּם עֲלַי' נַפְסִי {{[ישית שלום לנפשי]}} בִּיַוְם תַּנְצֻרַ אלְכֻּרְסִי {{[ביום שתראה את כסא]}} וִּפִי צִלְּהוּ תַּמְסִי {{[ובצילו תלון]}} וּבִּאלְגַּוְף תְּעוּד תַּסְכֻּן לְהוּ אלְחַמְדּ וַאלֹשֻּׁכְּרִי {{[ובגוף תשוב ותשכון}} {{לו השבח והתודה]}} וְגְּסְמִי בְּהַא יַבְּשִׁר מְעַא אַוַּלַ אַלסַּחְרִי {{[וגופי בה ישמח}} {{עם עלות השחר]}} וְהַלְלוּיָהּ |
|
פיוט לכל עת ממסורת יהודי תימן, פרי עטו של גדול משוררי תימן בכל הדורות – ר' שלום שבזי (המאה ה-17). זהו פיוט מסוג ה'שירה' - הסוג המרכזי בפיוט התימני, במתכונת שירי האיזור. הפיוט בנוי שש מחרוזות הכתובות עברית וערבית לסירוגין, תופעה רווחת מאוד בפיוט התימני. נושא הפיוט הוא גלות וגאולה – אחד הנושאים המרכזיים ביותר בתולדות מסורת הפיוט, אם לא המרכזי שבכולם, ודאי במאות השנים האחרונות. דמות הגאולה המצטיירת כאן היא לוחמנית ביותר; המשיח מתואר כגיבור חיל וכשר צבא הנקרא להביס את אויביו ולהשמידם: "שְׂרָיָה חֲגוֹר חַרְבָּךְ / וְהַשְׁחֵת גְּדוּד אוֹיְבָךְ / ... / לְהוּגְנֵי אֱדוֹם תִּגְמוֹר / וְתַשְׁקִיף בְּשַׁחֲרִי / כְּרָמָיו בְּאַף תִּזְמוֹר / וְתַשְׁחִית לְעֵץ פְּרִי". אך בצד המבט החריף, העז כל כך, המופנה כלפי חוץ, מפנה המשורר במקביל מבט עדין ורך יותר כלפי פנים – כשהוא שוזר והולך עניינים הנוגעים לקריאת שמע הנאמרת על המיטה, ברגע אינטימי של ראיית אלוהים: "יְחִידָה בְּשִׁיר הוֹדִי / לְאֵל חַי וְרַנְּנִי / וְעִמְדִי וְיַחֵדִי / וְלִבֵּךְ תְּכַוְּנִי / וְחֶשְׁקִי וְכָל סוֹדִי / בְּמַלְכִּי וְכוֹנְנִי / וְאֵלָיו אֲנִי נוֹהֵר / בְּעַרְבִּי וְשַׁחֲרִי / מְחַיֶּה לְנִשְׁמָתִי / וְעָזִי וְזִמְרָתִי / וְאֵלָיו תְּשׁוּקָתִי / וְחַסְדּוֹ אֲנִי זוֹכֵר / וְטוּבוֹ מְעוֹרְרִי". |
| • אֲיֻמָּה בְּהַר הַמּוֹר – השיר נפתח בפניית הדובר לשכינה, הנמצאת בהר המוריה, מקום המקדש. הכינוי 'אֲיֻמָּה' הוא אחד מכינויי הרעיה בשיר השירים (ו, י): מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת, אך כאן הוא מוסב כאמור כלפי האלוהות. הפירוש הנפוץ למשמעותו המילולית של התואר 'אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת' הוא 'מעוררת אימה כגדודי צבא הערוכים על דגליהם לקרב'. גם כינויו של הר המוריה כ'הַר הַמּוֹר' הוא על פי שיר השירים (ד, ו): עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה, כפי שנדרש למשל בתנחומא (בובר, פרשת וירא, סי' ד): "אלך לי אל הר המור, זה בית המקדש". • עֲלִי לָךְ וּבַשְּׂרִי – התרוממי והכריזי על בוא הגאולה. • וְנָשִׁיר בְּשִׁיר מִזְמוֹר בְּנִגּוּן לְיוֹצְרִי – באותה שעה נשיר וננגן לקדוש ברוך הוא יוצרנו. • וְצֶמַח אֲרִי גִבּוֹר מְהֻדָּר בְּשַׁעֲרִי – המשיח המהולל כבר עומד אחר כתלנו, ועוד מעט קט יגאלנו. כינויי המשיח מבוססים על המקרא: 'צֶמַח' על פי זכריה (ו, יב): וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת הֵיכַל ה'; 'אֲרִי גִבּוֹר' על פי ברכת יעקב ליהודה, ממנו עתיד לצאת המשיח (בראשית מט, ט): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ. • וְזָמִיר וְקוֹל הַתּוֹר בְּאַרְצִי מְעוֹרְרִי – קולו של התור ושירת הציפורים נשמעים כבר בארץ, ומבשרים על בואה הקרוב של הגאולה. על פי שיר השירים (ב, יב): הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ, כפי שהובן במדרש (שיר השירים רבה, פרשה ב. וכן במקומות נוספים): "'עת הזמיר הגיע' – הגיע זמנן של ישראל להגאל". • שְׂרָיָה חֲגוֹר חַרְבָּךְ וְהַשְׁחֵת גְּדוּד אוֹיְבָךְ – 'שְׂרָיָה' על פי הזוהר הוא שמו של דמות גיבור העתידה לבוא עם המשיח ולהלחם באויבי ישראל: "דא שריה דזמין למיתי בהדי משיחא דאפרים [=זהו שריה שעתיד לבוא יחד עם המשיח של אפרים] ואיהו הוי משבטא דדן [= והוא עצמו משבט דן] וזמין איהו למעבד נוקמין וקרבין בשאר עמין [=ועתיד הוא לעשות נקמה ומלחמה בשאר העמים]" (זוהר לפרשת בלק, קצד ע"ב). • וְחָזְקָה וְאַל תִּנְבָּךְ – והיה חזק, ואל תהיה נבוך, אובד עצות. 'תִּנְבָּךְ' – חידוש לשוני של המשורר. • לְהוּגְנֵי אֱדוֹם תִּגְמוֹר – את חשובי ונכבדי אדום תחרים ותשמיד. 'הוּגְנֵי' על פי התרגום הארמי של יונתן בן עוזיאל לביטוי 'בִּכְרֵי מִדְיָן' (ישעיהו ס, ו). המילה 'תִּגְמוֹר' משמשת כאן אף היא במובנה הארמי. • וְתַשְׁקִיף בְּשַׁחֲרִי – ותתבונן בבוקר שלי, כלומר – בזמן הזריחה המשול לזמן הגאולה. פרפראזה על שיר השירים (ו, י): מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. ברקע הטור עומדים כנראה דברי המדרש בשיר השירים רבה (פר' ו, י): "'מי זאת הנשקפה כמו שחר', דלמה [=פתיחה לסיפור]: רבי חייא ור' שמעון בר חלפתא הוון מהלכין בהדא בקעת ארבאל... [=היו מהלכין בזו בקעת ארבל] וראו אילת השחר שבקעה אורה. אמר ליה ר' חייא רבה לר' שמעון בר חלפתא: כך תהיה גאולתן של ישראל... בתחלה היא באה קימעה קימעה, ואחר כך היא מנצנצת ובאה, ואחר כך פרה ורבה, ואחר כך מרטבת והולכת". • כְּרָמָיו בְּאַף תִּזְמוֹר וְתַשְׁחִית לְעֵץ פְּרִי – השמד בזעמך, בחמת אפך, את הכרמים ועצי הפרי של האויב. עוצמת הטור ניכרת בבקשה להשחית עצי פרי, המנוגדת לציווי התורה בספר דברים (כ, יט-כ). לפיכך אפשר גם שעצים וכרמים אינם משמשים כאן כפשוטם אלא כמטאפורה למנהיגי אותם אויבים. • לְקַיְתַּ אלְפְתַּא אלצִּרְגַאם בִּבַּסְטֹהּ לְחִין יְנוּבּ – פגשתי את מלך המשיח, כפיר האריות, כשפשט עם צבאותיו על האויב כאשר נעשה למלך. מכאן ואילך מתארת המחרוזת את מלך המשיח כאיש מלחמה, ואת הגאולה כמאבק איתנים בין כוחות הטוב לכוחות הרע. • עֲלַיְהּ תַּנְצִם אלְאַנְגַאם וְתַּתְצַאפַף אלחֻרוּבּ – נגדו יחוברו שירים – בעזרתם מבקשים האויבים לרופף את רוחו – ויוצבו מערכות מלחמה. • וְהוּ יַקְתֻּלַ אלדִּרְגַאם וְתֻּהְדַּם לֹהּ אלדֻּרוּבּ – והוא יהרוג את האויב המתקומם ויפלו לפניו כל המדינות. כלומר, תכסיסי האויב לא יועילו. • וְנַאר אַכִּלַה תַּדְעַר גִּיוּשֹׁהּ וִתַּעְתְּרִי – ואש אוכלת תפחיד את צבאות האויב ותכה אותם. • וְיַצְהֻר מְלִךּ טַאהִר אֲמִירַ אלְעֲשַׁאיִרִי – אז יתגלה מלך טהור, נגיד לכל שבטי ישראל - המשיח. • שְׁכִינָה בְּצֵל כַּנְפֵי כְּרוּבִים תְּסוֹכְכִי – הדובר מבקש מהשכינה להגן תחת כנפי הכרובים על המשיח בשעת מאבקו, כפי שיבואר בטור הבא. • לְיִנּוֹן וְחֵיל תָּקְפוֹ וְצוּרֵךְ תְּבָרְכִי – את המשיח וגדודיו תברכי. יִנּוֹן הוא כינוי למשיח, המבוסס על הופעה יחידאית של שם זה במקרא (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ, פסוק שנדרש בחז"ל כחושף את אחד משמות המשיח (על פי בבלי סנהדרין, צח ע"ב, ועוד). • וְיִשְׁפּוֹךְ חֲרוֹן אַפּוֹ בְּפֶרֶא הֲפַכְפְכִי – ברכת השכינה למשיח תסייע לו להכות בזעמו את אויביו הפראים, שדרכם פתלתלה ולא ישרה, ברוח דברי הנביא צפניה (ג, ח): לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם ה' לְיוֹם קוּמִי לְעַד כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסֹף גּוֹיִם לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כֹּל חֲרוֹן אַפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ. • וְעוֹבֵר וּמִתְעַבֵּר – האויב, אותו 'פֶרֶא הֲפַכְפְכִי', מתמלא זעם שווא על ריב לא לו, כאמור במשלי (כו, יז-יח): מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת. • וְדָתוֹ מְכוֹעֲרִי – דתו של האויב מכוערת ובזויה בעיני הדובר. • מְהַתֵּל עֲלֵי דָתִי וּבוֹזֶה לְתוֹרָתִי – והאויב עצמו, מצידו, מלגלג על דת ישראל ותורתו ומבזה אותה. • וְהֵסִיר עֲטָרָתִי – האויב הסיר את העטרות המכבדות את המראה שלי. הפייטן רומז כנראה לגזירת העטרות שנגזרה בימיו (1667), בה נאסר על יהודים לחבוש עטרות מפוארות לראשיהם. • וְיָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר – ימי האויב עתידים לחלוף במהירות, כשם שצל חולף ונעלם. הדימוי מבוסס על המקרא, שם הוא מתייחס לאדם באשר הוא אדם, ולא רק לאויבי ישראל (תהלים קמד, ד): אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר. • וְאֵידוֹ מְמַהֲרִי – צרת האויב תבוא עליו מהרה, ברוח האמור במשלי (ו, יב-טו): אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן הוֹלֵךְ עִקְּשׁוּת פֶּה תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּוֹ חֹרֵשׁ רָע בְּכָל עֵת מִדְיָנִים יְשַׁלֵּחַ עַל כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא. • וְעַמִּי בְּיַד שׁוֹמֵר מְשֻׁבָּח מְפוֹאֲרִי – לעומת האויבים, שימים רעים עתידים להתרגש עליהם, עם ישראל נשמר על ידי הטוב שבשומרים – הקדוש ברוך הוא – עליו נאמר בתהלים (קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. • בִּגּוּדֹּהּ עֲצִים דַּאיִם וְעַאלִי בִּמֻלְכְּהוּ – בטובו הוא גדול תמיד ונישא במלכותו. מחרוזת זו באה כהמשך לזו שלפניה, ולפיכך היא אינה מתארת את המשיח אלא את הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. • וְהוּ יַחְרִסַ אלנַּאיִם בִּתַּוְחִידּ אִסְמְהוּ – הקדוש ברוך הוא ישמור את מי שאומר קריאת שמע על המיטה; קריאת שמע מבטאת את האמונה בייחודו ואחדותו של האל: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". • וְאַגְּעַל סִרַאט קַאיִם לִמַן כַץ דִכְּרְהוּ – הקב"ה מישר את דרכו של זה המייחד אותו. טור זה שב אל הטור שלפניו. • וְנוּרַ אלְפְלַךּ דַּאיִר בִּשַׁאנֹהּ וְסַאיִרִי – ואור הגלגל סובב במאמרו והולך. טורי המחרוזת מתארים את עולמו של הקדוש ברוך הוא דרך התבוננות במהלך היממה – הן בהיבטים הקוסמיים שלה (מאורות השמים), והן בהיבטים ההלכתיים שלה (קריאת שמע, הנעשית 'בְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ'. • לְהוּ אַנְוַאר סַטַּאעַהּ וְתַּכְדֻּם לְהוּ טַאעַהּ – הכוכבים והמאורות מאירים, ומשרתים אותו בהכנעה. • וִדַּוְר לַם יְקִף סַאעַהּ – והסיבוב אינו פוסק רגע. הפייטן מדגיש שוב את המחזוריות הבלתי פוסקת של הטבע כביטוי לסדר המוחלט של העולם האלוהי. • וּמִן גַּוְהֲרֹה נַאשִׁר עֲלַי אלְבַּחְר וַאלְבַּרִי – אורו מתפזר על פני הים והיבשה. • בִּלַיְלֻן קְמַר סַאמִר וְשַׁמְס אַוַּלַ אלְפַגְּרִי – בלילה מאירה הלבנה, והשמש מעלות השחר – כך שהאור עצמו אינו פוסק לרגע. • יְחִידָה בְּשִׁיר הוֹדִי לְאֵל חַי וְרַנְּנִי – כעת פונה הדובר לנפש, המכונה 'יְחִידָה', וקורא לה לשיר שיר תודה לאל ולהללו. הכינוי 'יְחִידָה' מבוסס על המדרש – ראו למשל בראשית רבה (פרשה יד): "נשמת חיים – חמישה שמות נקראו לה: 'נפש', 'נשמה', 'חיה', 'רוח', 'יחידה';... 'יחידה' – שכל האיברים מִשְׁנַים שְׁנַים והיא יחידה בגוף". מחרוזת זו ממשיכה בדרך השרשור התוכני את זו שלפניה: אם הקודמת הזכירה את ייחוד השם בקריאת שמע, הטורים שלהלן מזכירים כי הנפש היא המכריזה על ייחודו. • וְעִמְדִי וְיַחֵדִי וְלִבֵּךְ תְּכַוְּנִי – עמדי והכריזי על ייחוד האל בקריאת שמע, כשליבך מכוון לכך. • וְחֶשְׁקִי וְכָל סוֹדִי בְּמַלְכִּי וְכוֹנְנִי – מפנייה אל הנשמה עובר הדובר לתאר את תשוקת נפשו, כביכול מזווית המבט שלה עצמה, שכל רצונה הוא להיות קרובה לאלוהיה. • וְאֵלָיו אֲנִי נוֹהֵר בְּעַרְבִּי וְשַׁחֲרִי – אליו, אל האל, אני רץ כנהר בכל יום, בערב ובבוקר. הפייטן רומז לקריאת שמע שחובת אמירתה היא 'בְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ'. • מְחַיֶּה לְנִשְׁמָתִי – הקדוש ברוך הוא מחייה את נשמתי. • וְעָזִי וְזִמְרָתִי – הוא מקור כוחי ועוצמתי, על פי תהלים (קיח, יד): עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה (וראו דברי הפרשנים שם). • וְאֵלָיו תְּשׁוּקָתִי – יש בי תשוקה לאל, ברוח דברי הרעיה על דודה בשיר השירים (ז, יא): אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ. • וְחַסְדּוֹ אֲנִי זוֹכֵר וְטוּבוֹ מְעוֹרְרִי – אני זוכר את החסד שעשה עמי הקדוש ברוך הוא, כמו גם הטוב שהרעיף עלי, וטוב זה מעורר אותי כיום – ואולי עם בוקר דווקא – בתשוקתי לו. דברי הדובר מנוסחים על דרך ההיפוך של הפסוק המקראי (ירמיהו, ב, א-ב): "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. בעוד הפסוק מציג את רצונו של הקדוש ברוך הוא לזכור את חסדי עמו, בשירנו הדובר-העם הוא הנזכר בחסדי האל. • וְלִבִּי כְּאֵשׁ בּוֹעֵר בְּאַהְבָה מְזוֹרְרִי – מתוך זכרון חסדו וטובו של האל, לבי בוער בתשוקה. את המילה 'מְזוֹרְרִי' יש מי שפירש כמציינת תנועה (משורש ז.ר.ר) – כלומר, ליבו של הדובר נע וזע באהבתו לקדוש ברוך הוא – אך אפשר אולי לפרשה גם מלשון 'מזור', ואז פירושה הוא שהלב המשתוקק הוא כמרפא לדובר. • תִּשַׁוַּקְתְּ יַא וִדִּי בִּנַצְמִי וְלַחְנְתִּי – השתוקקתי אל ידידי, הקב"ה, בחרוזי ובשירי. טור זה, הפותח את מחרוזת החתימה של הפיוט, ניתן להיקרא כמעין סיכום והתבוננות של הפייטן בפיוטו שלו. • בִּדִכְּרַ אלְוְדּוּדּ סִידִּי אֲבַּלִּג בִּנִיְּתִּי – בזכירת האהוב, אדוני, ארבה בכוונתי. אפשר שרמוזה כאן שוב קריאת שמע, בה נדרש האדם לכוון כראוי, כאמור לעיל. • וּפִי גַּנַּתַּ אלְכַלְדִּי יִסַכִּן לְחַיְוְתִּי – ובאחרית הימים, ישכן את נפשי בגן הנצח, כ'תמורה' לדברי המשורר והתנהגותו. • בִּיַוְם תַּנְצֻרַ אלְכֻּרְסִי – ביום שתראה נפשי את כסא הכבוד. מן ההמשך ניכר כי הפייטן מתייחס בזה לרגעי קריאת שמע על המיטה, הנתפסים על ידו כרגעים של התגלות אלוהית. • וִּפִי צִלְּהוּ תַּמְסִי – ובצילו של כסא הכבוד תחסה. • וּבִּאלְגַּוְף תְּעוּד תַּסְכֻּן – והנפש תשוב אל הגוף ותשכון בו. • לְהוּ אלְחַמְדּ וַאלֹשֻּׁכְּרִי – השבח והתודה לאל על כך, או גם: השבח והתודה לגוף על האכסניא שהוא מספק לנפש. • וְגְּסְמִי בְּהַא יַבְּשִׁר מְעַא אַוַּלַ אַלסַּחְרִי – וגופי ישמח בנשמתו בשובה אליו בעלות השחר. התפיסה המובעת בטורים האחרונים נשענת על האמונה לפיה בשעות הלילה יוצאת הנשמה מגופו של אדם ומיטהרת במחיצת הקדוש ברוך הוא, ובבוקר שבה ל'בעליה', לגוף בו היא נתונה – כפי שהדבר מתואר למשל בברכה הנאמרת בהשכמת הבוקר: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". |
| כותר |
איומה בהר המור |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
